Be'er HaGolah Choshen Mishpat 72 – באר הגולה חושן משפט עב‏ – Shulchan Arukh

שו״ע

פירוש

המלוה על המשכון, והרבה דיני משכונות, ובו מ״ה סעיפים (א) הַמַּלְוֶה עַל הַמַּשְׁכּוֹן, צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמוֹ רִבִּית. וְאִם הִלְוָה לְעָנִי עַל מָרָא וְקַרְדּוֹם וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, שֶׁשְּׂכָרוֹ מְרֻבֶּה וְאֵינוֹ נִפְחָת אֶלָּא מְעַט, יָכוֹל לְהַשְׂכִּירוֹ שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת בְּעָלִים, וּלְנַכּוֹת לוֹ דְּמֵי הַשְּׂכִירוּת בְּחוֹבוֹ. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, דְּדַוְקָא לַאֲחֵרִים יָכוֹל לְהַשְׂכִּירָם, אֲבָל לֹא לְעַצְמוֹ, מִשּׁוּם חֲשָׁדָא. {הַגָּה: וְדַוְקָא שֶׁלֹּא הִתְנָה עִמּוֹ מִתְּחִלָּה, אֲבָל אִם הִתְנָה עִם הַלּוֶֹה מִתְּחִלָּה, שָׁרִי (בֵּית יוֹסֵף). וְעַיֵּן בְּי״ד סִימָן קע״ב וְקס״ו. יֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין חִלּוּק בֵּין סְפָרִים לִשְׁאַר דְּבָרִים, וְאִם לָמַד בַּסְּפָרִים שֶׁהִלְוָה עֲלֵיהֶם, מִקְרֵי שׁוֹלֵחַ יָד בַּפִּקָּדוֹן. וְיֵשׁ מְחַלְּקִים, מִשּׁוּם דְּקָסָבַר מִצְוָה קָעָבִיד (מָרְדְּכַי פֶּרֶק אֵלּוּ מְצִיאוֹת שְׁתֵּי הַדֵּעוֹת) וְעַיֵּן בְּי״ד סִימָן קע״ב.} (ב) הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ עַל הַמַּשְׁכּוֹן, בֵּין שֶׁהִלְוָהוּ מָעוֹת בֵּין שֶׁהִלְוָהוּ פֵּרוֹת, בֵּין שֶׁמִּשְׁכְּנוֹ בִּשְׁעַת הַלְוָאָתוֹ בֵין שֶׁמִּשְׁכְּנוֹ אַחַר שֶׁהִלְוָהוּ, הֲרֵי זֶה שׁוֹמֵר שָׂכָר. {הַגָּה: וְאֵין חִלּוּק בֵּין אִם פֵּרַשׁ שֶׁקִּבְּלוֹ לְמַשְׁכּוֹן בִּכְדֵי שָׁוְיוֹ, בֵּין קִבְּלוֹ סְתָם (טוּר).} לְפִיכָךּ, אִם אָבַד הַמַּשְׁכּוֹן אוֹ נִגְנַב, חַיָּב בְּדָמָיו. וְאִם הָיָה שָׁוֶה הַמַּשְׁכּוֹן כְּדֵי דְּמֵי הַחוֹב, אֵין לְאֶחָד עַל חֲבֵרוֹ כְּלוּם. וְאִם הַחוֹב יוֹתֵר עַל הַמַּשְׁכּוֹן, מְשַׁלֵּם הַלּוֶֹה הַיִּתָּרוֹן. {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם פֵּרַשׁ וְאָמַר בִּשְׁעַת הַלְוָאָה שֶׁמְּקַבֵּל הַמַּשְׁכּוֹן בְּכָל הַחוֹב, אֲפִלּוּ אִם קִבֵּל קַתָּא דְמַגְלָא בְּאַלְפָא זוּזֵי, אָבַד הַמַּשְׁכּוֹן אָבַד הַכֹּל (טוּר).} וְאִם דְּמֵי הַמַּשְׁכּוֹן יְתֵרִים עַל הַחוֹב, נוֹתֵן הַמַּלְוֶה לַלּוֶֹה הַיִּתָּרוֹן. וְאִם נֶאֱנַס הַמַּשְׁכּוֹן, כְּגוֹן שֶׁנִּלְקַח בְּלִסְטִים מְזֻיָּן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מִשְּׁאַר אֳנָסִים, יִשָּׁבַע הַמַּלְוֶה שֶׁנֶּאֱנַס, וִישַׁלֵּם לוֹ בַּעַל הַמַּשְׁכּוֹן אֶת חוֹבוֹ עַד פְּרוּטָה אַחֲרוֹנָה. {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּמַלְוֶה עַל הַמַּשְׁכּוֹן לָא הֲוֵי אֶלָּא שׁוֹמֵר חִנָּם לְעִנְיָן זֶה, שֶׁאִם דְּמֵי הַמַּשְׁכּוֹן יְתֵרִים עַל הַחוֹב אֵין הַמַּלְוֶה נוֹתֵן לַלּוֶֹה הַיִּתָּרוֹן אֶלָּא אִבֵּד מָעוֹתָיו, וְלֹא יוֹתֵר (טוּר בְּשֵׁם רַבֵּנוּ יְרוּחָם וְהָרא״ש) וְכֵן מוּכַח בֶּאֶמֶת דַּעַת הָרא״ש בְּכַמָּה דֻכְתֵּי, וּבִפְרָט בְּסוֹף פֶּרֶק שְׁבוּעַת הַדַּיָּנִים כָּתַב ״וּמִכָּל אֵלּוּ הָרְאָיוֹת בְּרוּרוֹת נִרְאֶה דַהֲלָכָה כְּרַבָּה״, וְלֹא כַּבֵּית יוֹסֵף לְדַעַת הָרא״ש, וְכ״כ עוֹד הָרא״ש לְהֶדְיָא בְּפֶרֶק יֵשׁ נוֹחֲלִין גַּבֵּי קִנְיָן עַד אֵימָתַי חוֹזֵר עַיֵּן שָׁם וּמִסְּפֵיקָא לָא מַפְקִינָן מָמוֹנָא (מָרְדְּכַי סוֹף פֶּרֶק הָאֻמָּנִין). וְאִם נֶאֱבַד אוֹ נִגְנַב בִּפְשִׁיעָה, חַיָּב לְשַׁלֵּם לְדִבְרֵי הַכֹּל (טוּר).} (ג) הַמַּלְוֶה עַל הַמַּשְׁכּוֹן, וְחָזַר הַמַּלְוֶה וְהִפְקִידוֹ לַלּוֶֹה, וְנִגְנַב אוֹ נֶאֱבַד, חַיָּב הַמַּלְוֶה, אַף עַל פִּי שֶׁבְּיַד הַלּוֶֹה אָבַד, כֵּיוָן דִּבְתוֹרַת פִּקָּדוֹן נְתָנוֹ לוֹ, אַכַּתִּי בִּרְשׁוּתָא דְמַלְוֶה קָאֵי. וּמִזֶּה הַטַּעַם, אִם רְאוּבֵן לָוָה מָעוֹת מִשִּׁמְעוֹן עַל בִּגְדֵי אִשְׁתּוֹ, וְחָזַר וְהִשְׁאִילָן לוֹ עַד לְאַחַר הַמּוֹעֵד, וּמֵת בַּמּוֹעֵד, וּמֵאֵימַת הַמּוֹשֵׁל מָסְרָה אֶת אֲשֶׁר לָהּ לְשִׁמְעוֹן, וְגַם הַבְּגָדִים הָהֵם, וְאַחַר כָּךְ הֶחֱזִיר לָהּ שִׁמְעוֹן הַכֹּל חוּץ מֵאוֹתָם בְּגָדִים, הַדִּין עִם שִׁמְעוֹן, כֵּיוָן שֶׁבְּתוֹרַת שְׁאֵלָה בָּאוּ לְיַד רְאוּבֵן עֲדַיִן הֵם בִּרְשׁוּת שִׁמְעוֹן. {הַגָּה: רְאוּבֵן שֶׁנָּתַן לְשִׁמְעוֹן מַשְׁכּוֹן לְמַשְׁכְּנוֹ אֵצֶל גּוֹי, וְשִׁמְעוֹן נָתַן מַשְׁכּוֹן אַחֵר לַגּוֹי וְעִכֵּב מַשְׁכּוֹן שֶׁל רְאוּבֵן בְּיָדוֹ, נַעֲשָׂה עָלָיו שׁוֹמֵר כְּאִלּוּ הִלְוָהוּ עָלָיו (מהר״מ פַּאדוֹוָאה סִימָן נ״ט).} (ד) הַמַּלְוֶה עַל הַמַּשְׁכּוֹן וְנָתַן לוֹ רְשׁוּת לְהִשְׁתַּמֵשׁ בּוֹ, וְנֶאֱנַס, אֶפְשָׁר שֶׁאֲפִלּוּ בִּנְתִינַת רְשׁוּת בִּלְבַד הָוֵי שׁוֹאֵל, וְחַיָּב. (ה) מִי שֶׁנִּתְמַשְׁכֵּן עַל יְדֵי נֶאֱמָנֵי הַקָּהָל עַל חֶלְקוֹ הַמַּגִּיעוֹ מֵהַמַּס, וְנִגְנַב הַמַּשְׁכּוֹן, אֵין לַקָּהָל וְלֹא לַנֶּאֱמָן דִּין שׁוֹמֵר שָׂכָר. {אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ מִנְהָג בָּעִיר הוֹלְכִין אַחֲרָיו (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ״א).} (ו) הַמַּלְוֶה עַל הַמַּשְׁכּוֹן, וָמֵת, אַף בְּנוֹ נַעֲשׂה עָלָיו שׁוֹמֵר שָׂכָר. (ז) הַמַּלְוֶה עַל הַמַּשְׁכּוֹן, וּבִשְׁעַת קַבָּלַת הַמַּשְׁכּוֹן אָמַר: אֵינִי מְקַבֵּל אַחֲרָיוּתוֹ עָלַי, אֵינוֹ אֲפִלּוּ שׁוֹמֵר חִנָּם, וּפָטוּר אֲפִלּוּ מִפְּשִׁיעָה. (ח) רְאוּבֵן שָׁאַל מִשִּׁמְעוֹן סַיִף שֶׁהָיָה לוֹ בְּמַשְׁכּוֹן מִגּוֹי, וְאִבְּדוֹ, וְשׁוֹאֵל מִמֶּנּוּ מָמוֹן הַרְבֵּה כְּמוֹ שֶׁשּׁוֹאֵל מִמֶּנּוּ הַגּוֹי, לֹא יְשַׁלֵּם לוֹ אֶלָּא דְּמֵי שָׁוְיוֹ דִּסְתָם סַיִף דְּעָלְמָא. (ט) הַמַּלְוֶה עַל הַמַּשְׁכּוֹן, וְאָבַד אוֹ נִגְנַב בְּלֹא אֹנֶס, שֶׁהֲרֵי הַמַּלְוֶה חַיָּב בִּדְמֵי הַמַּשְׁכּוֹן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר, וְאָמַר הַמַּלְוֶה: סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וְשֶׁקֶל הָיָה שָׁוֶה, וְהַלּוֶֹה אוֹמֵר: סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וְסֶלַע הָיָה שָׁוֶה, הֲרֵי הַמַּלְוֶה נִשְׁבָּע תְּחִלָּה שְׁבוּעַת הַשּׁוֹמְרִים שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ, וְהַלּוֶֹה נִשְׁבָּע הֶסֵת שֶׁהָיָה שָׁוֶה כְּנֶגֶד הַחוֹב, וְנִפְטָר. (י) אָמַר הַמַּלְוֶה: סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וְשֶׁקֶל הָיָה שָׁוֶה, וְהַלּוֶֹה אוֹמֵר: סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וְג׳ דִּינָרִין הָיָה שָׁוֶה, יִשָּׁבַע הַמַּלְוֶה תְּחִלָּה שֶׁאֵינוֹ בִרְשׁוּתוֹ, וְאַחַר כָּךְ יִשָּׁבַע הַלּוֶֹה כַּמָּה הָיָה שָׁוֶה, שֶׁהֲרֵי הוֹדָה בְּמִקְצָתוֹ, וִישַׁלֵּם הַדִּינָר. (יא) סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וְשֶׁקֶל הָיָה שָׁוֶה, וְהַלּוֶֹה אוֹמֵר: אֵינִי יוֹדֵעַ דָּמָיו, יִשָּׁבַע מַלְוֶה שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ, וְכוֹלֵל בִּשְׁבוּעָתוֹ שֶׁשְּׁנֵי דִינָרִים הָיָה שָׁוֶה, וִישַׁלֵּם הַלּוֶֹה שְׁאַר הַחוֹב, שֶׁהֲרֵי הוּא יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁהוּא חַיָּב, וְאֵינוֹ יוֹדֵע אִם פְּרָעוֹ אִם לָאו. וְאִם יֵשׁ לַמַּלְוֶה עֵדִים שֶׁנֶּאֱבַד, נוֹטֵל שֶׁקֶל בְּלֹא שְׁבוּעָה, אֶלָּא שֶׁמַחֲרִים הַלּוֶֹה סְתָם עַל מִי שֶׁנּוֹטֵל מִמֶּנּוּ שֶׁלֹּא כַּדִּין. וְהוּא הַדִּין שֶׁאִם מַאֲמִינוֹ הַלּוֶֹה שֶׁנֶּאֱבַד, שֶׁנּוֹטֵל שֶׁקֶל בְּלֹא שְׁבוּעָה. (יב) אָמַר הַלּוֶֹה: סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וּשְׁתַּיִם הָיָה שָׁוֶה, {הַגָּה: וּמַיְרֵי שֶׁאָבְדוּ בִּפְשִׁיעָה, לְמָאן דְּאָמַר דְּלָא הָוֵי עָלָיו אֶלָּא שׁוֹמֵר חִנָּם (טוּר),} וְהַמַּלְוֶה אוֹמֵר שֶׁלֹּא הָיָה שָׁוֶה אֶלָּא סֶלַע, אִם הַלּוֶֹה מַאֲמִינוֹ שֶׁנֶּאֱבַד, אוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֵדִים שֶׁנֶּאֱבַד, נִשְׁבָּע הַמַּלְוֶה הֶסֵת, וְנִפְטָר. וְאִם אֵין הַלּוֶֹה מַאֲמִינוֹ שֶׁנֶּאֱבַד, וְגַם אֵין לוֹ עֵדִים שֶׁנֶּאֱבַד, נִשְׁבָּע הַמַּלְוֶה שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ, וּמְגַלְגֵּל עָלָיו שֶׁלֹּא הָיָה שָׁוֶה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהִלְוָהוּ. וְאִם הַמַּלְוֶה מוֹדֶה בְּמִקְצַת, שֶׁאָמַר הַלּוֶֹה: סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וּשְׁתַּיִם הָיָה שָׁוֶה, וְאָמַר הַמַּלְוֶה שֶׁלֹּא הָיָה שָׁוֶה אֶלָּא חֲמִשָּׁה דִינָרִים, מְשַׁלֵּם לוֹ הַדִּינָר שֶׁמּוֹדֶה, וְיִשָּׁבַע שֶׁלֹּא הָיָה שָׁוֶה יוֹתֵר מֵחֲמִשָּׁה דִינָרִים, וְכוֹלֵל בִּשְׁבוּעָתוֹ שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ, אִם אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ שֶׁנֶּאֱבַד וְגַם אֵין לוֹ עֵדִים שֶׁנֶּאֱבַד. וְאִם אָמַר לוֹ: הֵילָךְ מַה שֶּׁהוּא שָׁוֶה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהִלְוִיתִיךָ, אוֹ שֶׁאָמַר: הָיָה לִי בְּיָדְךָ בִּכְדֵי שֶׁהָיָה שָׁוֶה יוֹתֵר עַל הַחוֹב, הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע הֶסֵת, וְנִפְטָר, אִם זֶה מַאֲמִינוֹ שֶׁנֶּאֱבַד אוֹ אִם יֵשׁ לוֹ עֵדִים שֶׁנֶּאֱבַד. אָמַר הַלּוֶֹה: סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וּשְׁתַּיִם הָיָה שָׁוֶה, וְהַמַּלְוֶה אוֹמֵר: אֵינִי יוֹדֵעַ כַּמָּה הָיָה שָׁוֶה, יִשָּׁבַע הַמַּלְוֶה שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ, וְיִכְלֹל בִּשְׁבוּעָתוֹ שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהָיָה שָׁוֶה יוֹתֵר מִדְּמֵי הַחוֹב, וְיִפָּטֵר. וְאִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁנֶּאֱבַד, אוֹ שֶׁהַלֹּוֶה מַאֲמִינוֹ, נִשְׁבָּע הֶסֵת שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהָיָה שָׁוֶה יוֹתֵר מִדְּמֵי הַחוֹב, וְיִפָּטֵר. וְאִם הֵשִׁיב: אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהָיָה שָׁוֶה יוֹתֵר מִדְּמֵי הַחוֹב וְאֵינִי יוֹדֵעַ כַּמָּה, הֲוָה לֵהּ מְחֻיָּב שְׁבוּעָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׁבַע, וּמְשַׁלֵּם לוֹ סֶלַע. וְאִם רָצָה הַמַּלְוֶה, מַחֲרִים סְתָם עַל מִי שֶׁטּוֹעֵן שֶׁקֶר. אִם שְׁנֵיהֶם תּוֹבְעִים זֶה אֶת זֶה, שֶׁאָמַר הַלּוֶֹה: סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וּשְׁתַּיִם הָיָה שָׁוֶה, וְהַמַּלְוֶה אוֹמֵר שֶׁלֹּא הָיָה שָׁוֶה אֶלָּא שֶׁקֶל, נִשְׁבָּע הַלּוֶֹה הֶסֵת שֶׁלֹּא הָיָה שָׁוֶה פָּחוֹת מִסֶלַע, וְהַמַּלְוֶה נִשְׁבָּע שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ, וְיִכְלֹל בִּשְׁבוּעָתוֹ שֶׁלֹּא הָיָה שָׁוֶה יוֹתֵר מִסֶלַע. וְאִם הָיָה הַלּוֶֹה מַאֲמִינוֹ שֶׁנֶּאֱבַד, אוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֵדִים, גַּם הוּא לֹא יִשָּׁבַע אֶלָּא הֶסֵת שֶׁלֹּא הָיָה שָׁוֶה יוֹתֵר מִסֶלַע. (יג) הָיוּ שְׁנֵיהֶם מוֹדִים זֶה לָזֶה, כְּגוֹן שֶׁאָמַר הַלּוֶֹה: סֶלַע הִלְוִיתַנִי וְסֶלַע הָיָה שָׁוֶה, וּבָא לִפְדּוֹתוֹ, וְהַמַּלְוֶה מוֹדֶה, אֶלָּא שֶׁאָמַר שֶׁאָבַד, אִם אֵין לוֹ עֵדִים וְאֵין הַלּוֶֹה מַאֲמִינוֹ, נִשְׁבָּע שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ, וְיֵצֵא זֶה בָּזֶה. {הַגָּה: הָיוּ עֵדִים שֶׁנִּגְנַב וְשֶׁהָיָה שָׁוֶה יוֹתֵר עַל דְּמֵי הַחוֹב, וְתוֹבֵעַ הַלּוֶֹה הַמּוֹתָר, וְהַמַּלְוֶה טוֹעֵן שֶׁלֹּא נִגְנַב אוֹ נֶאֱבַד בִּפְשִׁיעָתוֹ וּפָטוּר, לְמָאן דְּאָמַר דְּלָא הָוֵי אֶלָּא כְּשׁוֹמֵר חִנָּם, יִשָּׁבַע הַמַּלְוֶה כִּשְׁאַר שׁוֹמֵר חִנָּם שֶׁלֹּא פָּשַׁע בּוֹ (טוּר).} (יד) אִם הַלּוֶֹה תְּבָעוֹ בַּיִּתְרוֹן שֶׁהָיָה שָׁוֶה הַמַּשְׁכּוֹן יוֹתֵר עַל דְּמֵי הַחוֹב, וְיֵשׁ עֵדִים לָזֶה אוֹ שֶׁהַמַּלְוֶה מוֹדֶה לוֹ, אֶלָּא שֶׁטּוֹעֵן שֶׁנֶּאֱבַד בְּאֹנֶס וְתוֹבֵעַ דְּמֵי חוֹבוֹ, יִשָּׁבַע הַמַּלְוֶה שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ וְשֶׁלֹּא שָׁלַח בּוֹ יָד וְשֶׁנֶּאֱבַד בְּאֹנֶס, וְגוֹבֶה חוֹבוֹ מֵהַלּוֶֹה, שֶׁהֲרֵי אֵין הַלּוֶֹה יוֹדֵעַ כֵּיצַד נֶאֱבַד, וְהָוָה לֵהּ כְּהִלְוִיתַנִי וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם הֶחֱזַרְתִּים לְךָ. {הַגָּה: הַלּוֶֹה שֶׁאָמַר לַמַּלְוֶה עַל מַשְׁכּוֹן: פְּרַעְתִּיךָ כָּךְ וְכָךְ, וְהַמַּלְוֶה אוֹמֵר: אֱמֶת פְּרַעְתַּנִי אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ כַּמָּה, הַלּוֶֹה נֶאֱמָן בַּמֶּה שֶּׁאוֹמֵר, דְּמַלְוֶה אֵין לוֹ עַל הַמַּשְׁכּוֹן רַק שִׁעְבּוּד, וְהָוֵי כְּאִלּוּ הוּא הַתּוֹבֵעַ, וְאֵין אָדָם מוֹצִיא מֵאַחֵר בְּטַעֲנַת סָפֵק (תְּשׁוּבַת רַשְׁבָּ״א סִימָן אֶלֶף מ״א וּתְשׁוּבַת רַמְבַּ״ן סִימָן פ״ה). וְאִם עֵד אֶחָד מֵעִיד שֶׁלֹּא כְּדִבְרֵי הַלּוֶֹה, נִשְׁבָּע הַלּוֶֹה נֶגֶד הָעֵד, וְנוֹטֵל הַמַּשְׁכּוֹן בַּמֶּה שֶּׁאוֹמֵר, הוֹאִיל וְהַמַּלְוֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ״א). וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן זֶה סָעִיף כ״ד.} (טו) כָּל הֵיכָא שֶׁהַמַּלְוֶה צָרִיךְ לִשָּׁבַע שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ, אֲפִלּוּ שֶׁאָמַר: הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם כְּפִי שֶׁתָּבַע הַלּוֶֹה וְאֵינִי נִשְׁבָּע, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, דְּחַיְשִׁינָן שֶׁמָּא עֵינָיו נָתַן בּוֹ. וְאִם הָיָה דָבָר שֶׁכָּל מִינוֹ שָׁוֶה וּמָצוּי בַּשּׁוּק לִקְנוֹת כְּמוֹתוֹ בְּאוֹתָן הַדָּמִים שֶׁרוֹצֶה לְשַׁלֵּם, הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם וְאֵינוֹ נִשְׁבָּע. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁהַשְּׁבוּעָה מֻטֶּלֶת עַל הַמַּלְוֶה לְבַד וְאֵין עַל הַלּוֶֹה שׁוּם שְׁבוּעָה. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁהַלֹּוֶה נִשְׁבָּע כַּמָּה הָיָה שָׁוֶה, כְּדֵי לִטֹּל אוֹ לִפָּטֵר, אָז לֹא יִנָּצֵל הַמַּלְוֶה לְעוֹלָם מִלִּשָּׁבַע שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ, {וַאֲפִלּוּ מַאֲמִין הַלּוֶֹה לַמַּלְוֶה (רַ״ן פֶּרֶק הַדַּיָּנִים)}, אֲפִלּוּ אִם יִרְצֶה לְשַׁלֵּם וְהוּא דָבָר הַמָּצוּי לִקְנוֹת, דְּחַיְשִׁינָן שֶׁמָּא יוֹצִיא אֶת הַמַּשְׁכּוֹן אַחַר שְׁבוּעַת הַלּוֶֹה, וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל. (טז) הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ עַל טַבַּעַת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֶבֶן, וְנֶאֱבַד, אִם הַלּוֶֹה מוֹדֶה שֶׁאוֹתוֹ שֶׁבְּיַד הַשֻּׁלְחָנִי שָׁוֶה לְשֶׁלּוֹ, פָּשׁוּט שֶׁנֵּלֵךְ אַחַר שׁוּמַת הַבְּקִיאִים. אֲבָל אִם טָעַן הַלּוֶֹה דְשֶׁלּוֹ הָיְתָה שָׁוָה יוֹתֵר, וְהַמַּלְוֶה טוֹעֵן בָּרִי שֶׁלֹּא הָיְתָה שָׁוָה אֶלָּא כְּזוֹ, הֲרֵי זֶה מוֹדֶה מִקְצָת, וְנוֹתֵן לוֹ מַה שֶּׁהוּא מוֹדֶה וְנִשְׁבָּע עַל הַשְּׁאָר. וְאִם הַמַּלְוֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ כַּמָּה הָיְתָה שָׁוָה, וְהַלּוֶֹה טוֹעֵן בָּרִי שֶׁהָיְתָה שָׁוָה יוֹתֵר, הֲרֵי הוּא נֶאֱמָן, מִשּׁוּם דְּהָוָה לֵהּ מַלְוֶה מְחֻיָּב שְׁבוּעָה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׁבַע. וּמִכָּל מָקוֹם צְרִיכִים בֵּית דִּין לַחֲקֹר הֵיטֵב וּלְאַיֵּם עַל הַלּוֶֹה שֶׁלֹּא יְשַׁקֵּר לָשׁוּם אוֹתָהּ יוֹתֵר מִשָּׁוְיָהּ. (יז) אִם לֹא נֶאֱבַד הַמַּשְׁכּוֹן, וַחֲלוּקִים בְּעִקַּר הַלְוָאָה, שֶׁהַמַּלְוֶה אוֹמֵר שֶׁהִלְוָהוּ סֶלַע וְהַלּוֶֹה אוֹמֵר שֶׁלֹּא הִלְוָהוּ אֶלָּא שֶׁקֶל, אִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁהָיָה הַמַּלְוֶה יָכוֹל לְהַחֲזִיק בַּמַּשְׁכּוֹן וְלִטְעֹן: לָקוּחַ הוּא בְיָדִי, אוֹ: לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם, אוֹ: הֶחֱזַרְתִּיו לְךָ, נֶאֱמָן לוֹמַר שֶׁהִלְוָה עָלָיו עַד כְּדֵי דָמָיו, בִּשְׁבוּעָה בִּנְקִיטַת חֵפֶץ. {וְדַוְקָא שֶׁתָּפַס חֵפֶץ, אֲבָל תָּפַס מָעוֹת, נִשְׁבָּע הֶסֵּת וְנִפְטָר (טוּר וְהַתְּרוּמוֹת שַׁעַר מ״ט).} וַאֲפִלּוּ מֵת הַלּוֶֹה תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ מֵת מַלְוֶה, נִפְרָעִים {יְתוֹמָיו} מִמַּה שֶּׁתַּחַת יָדָם. לְפִיכָךְ, אִם הַמַּשְׁכּוֹן שָׁוֶה סֶלַע, הֲרֵי נִשְׁבָּע וְנוֹטְלוֹ. אֵין הַמַּשְׁכּוֹן שָׁוֶה אֶלָּא דִינָר, הֲרֵי הַמַּלְוֶה נוֹטֵל דִּינָר מִדְּמֵי הַמַּשְׁכּוֹן, וּפוֹרֵעַ הַלּוֶֹה עוֹד דִּינָר שֶׁמּוֹדֶה בוֹ, וְנִשְׁבָּע עַל הַשְּׁנַיִם שֶׁכָּפַר בָּהֶם. וְאִם כָּפַר בַּכֹּל וְאָמַר: אֵין זֶה מַשְׁכּוֹן אֶלָּא פִּקָּדוֹן בְּיָדוֹ וְאֵין לוֹ אֶצְלִי כְּלוּם, הֲרֵי הַמַּלְוֶה נִפְרָע מִדְּמֵי הַמַּשְׁכּוֹן. וְאִם אֵינוֹ שָׁוֶה כְּדֵי חוֹבוֹ, נוֹטֵל מִמֶּנּוּ מַה שֶּׁשָּׁוֶה, וְעַל הַשְּׁאָר נִשְׁבָּע הַלּוֶֹה הֶסֵת, וְנִפְטָר. {הַגָּה: וַאֲפִלּוּ הָיָה זֶה הַדָּבָר שֶׁמַּחֲזִיק בּוֹ דְּבָרִים שֶׁעוֹשִׂין בָּהֶן אֹכֶל נֶפֶשׁ, אוֹ בֶּגֶד אַלְמָנָה, לָא אַמְרִינָן כֵּיוָן שֶׁמְּחֻיָּב לְהַחֲזִיר אֵין לוֹ מִגּוֹ, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁאֵין עֵדִים וְהָיָה יָכוֹל לִכְפֹּר, יָכוֹל לִטְעֹן עָלָיו כְּדֵי דָמָיו (טוּר). וְהוּא הַדִּין בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ תַּקָּנָה שֶׁלֹּא לְעַכֵּב אֶחָד שֶׁל חֲבֵרוֹ הַבָּא לְיָדוֹ דֶּרֶךְ שְׁאֵלָה אוֹ פִקָּדוֹן, אוֹ מְלַמֵּד בִּסְפָרִים שֶׁלּוֹמֵד עִם הַנְּעָרִים, אַף עַל פִּי שֶׁמְּחֻיָּב לְהַחֲזִיר, מִכָּל מָקוֹם לֹא אָבַד מִגּוֹ שֶׁלּוֹ וְנֶאֱמָן לִטְעֹן עֲלֵיהֶם כְּדֵי דָמָיו כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִגּוֹ. וַאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ תַּקָּנָה זוֹ, מִכָּל מָקוֹם הַמְלַמֵּד יוּכַל לְעַכֵּב הַסֵּפֶר בְּעַד שְׂכִירוּת הַלִּמּוּד (מָרְדְּכַי סוֹף פֶּרֶק הַמְקַבֵּל). יֵשׁ אוֹמְרִים דִּבְכָל מָקוֹם שֶׁיָּכוֹל לִטְעֹן עַל מַה שֶּׁתַּחַת יָדוֹ, יָכוֹל לִשָּׁבַע סְתָם שֶׁאֵינוֹ חַיָּב לוֹ כְּלוּם, וּבִלְבַד שֶׁיּוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁזֶּה שֶׁכְּנֶגְדּוֹ חַיָּב לוֹ, כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִלְוֶה בְּיָדוֹ אוֹ פִּקָּדוֹן וּבָרוּר לוֹ שֶׁלֹּא נֶאֱנַס מִשֶּׁכְּנֶגְדּוֹ וְשֶׁהוּא חַיָּב לִתֵּן לוֹ פִּקְדוֹנוֹ אוֹ דָּמָיו וְכַיּוֹצֵא בָזֶה (נִמּוּקֵי יוֹסֵף פ״ק דִּמְצִיעָא וּב״י סִימָן ע״ה בְּשֵׁם תַּלְמִידֵי רַשְׁבָּ״א). מִיהוּ, לְכַתְּחִלָּה אוֹמְרִים לוֹ לְבָרֵר דְּבָרָיו, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְמַטָּה סָעִיף כ״ה וּלְקַמָּן רֵישׁ סִימָן ע״ה. וְהָא דְיָכוֹל לִטְעֹן עַל מַה שֶּׁתַּחַת יָדוֹ, הַיְנוּ שֶׁאוֹמֵר שֶׁזֶּה שֶׁכְּנֶגְדּוֹ חַיָּב לוֹ מָמוֹן; אֲבָל לֹא יוּכַל לְהַחֲזִיק בַּמֶּה שֶּׁתַּחַת יָדוֹ עַד שֶׁחֲבֵרוֹ יִתֵּן לוֹ פְּטוּרִים אוֹ כַּיּוֹצֵא בָּזֶה מִשְּׁאַר תְּבִיעוֹת, כִּי אֵין זֶה שַׁיָּךְ לָזֶה (מהרי״ו סִימָן כ״א וְל״ה). וְכָל מִי שֶׁיּוּכַל לִטְעֹן עַל מַה שֶּׁתַּחַת יָדוֹ, אֵין לוֹ זְכוּת בּוֹ רַק מִשְּׁעַת הַעֲמָדָה בַדִּין וְאֵילָךְ, וְלֹא מִשְּׁעַת תְּפִיסָה; וְלָכֵן אִם נִתְיַקֵּר קֹדֶם הַעֲמָדָה בַדִּין, בִּרְשׁוּת מָרָא קַמָּא אַיְקָר (רִיבָ״שׁ סִימָן שצ״ו).} (יח) וְאִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁאֵין יָכוֹל לִטְעֹן: לָקוּחַ הוּא בְּיָדִי, אוֹ: לֹא הָיוּ דְבָרִים מֵעוֹלָם, אוֹ: הֶחֱזַרְתִּיו לְךָ, נִשְׁבָּע הַלּוֶֹה שֶׁלֹּא הִלְוָהוּ אֶלָּא שֶׁקֶל, וּפוֹרֵעַ לוֹ וְנוֹטֵל מַשְׁכּוֹנוֹ. כֵּיצַד, דְּבָרִים שֶׁאֵינָם עֲשׂוּיִים לְהַשְׁאִיל וּלְהַשְׂכִּיר, וְאֵין עֵדִים לוֹמַר הֵיאַךְ בָּאוּ לְיָדוֹ, אֲפִלּוּ רָאוּ עֵדִים עַתָּה בְיָדוֹ, נֶאֱמָן לוֹמַר: לָקוּחַ הוּא בְּיָדִי. וְכֵן אֲפִלּוּ דְבָרִים הָעֲשׂוּיִים לְהַשְׁאִיל וּלְהַשְׂכִּיר, אוֹ שֶׁאֵין עֲשׂוּיִים לְהַשְׁאִיל וּלְהַשְׂכִּיר, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ עֵדִים שֶׁבָּאוּ לְיָדוֹ בְּתוֹרַת שְׁאֵלָה, וְאֵין עֵדִים שֶׁרָאוּ עַתָּה בְּיָדוֹ, יָכוֹל לוֹמַר: הֶחֱזַרְתִּים לְךָ, אוֹ: לֹא הָיוּ דְבָרִים מֵעוֹלָם, אִם אֵין עֵדִים שֶׁמְּסָרָם לְיָדוֹ. אֲבָל דְּבָרִים הָעֲשׂוּיִים לְהַשְׁאִיל וּלְהַשְׂכִּיר, וְיֵשׁ עֵדִים שֶׁרָאוּהוּ עַתָּה בְּיָדוֹ, אֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר: לָקוּחַ הוּא בְיָדִי, אוֹ: הֶחֱזַרְתִּים לְךָ. {הַגָּה: יֵשׁ אוֹמְרִים דְּלָא בָּעֵינָן שֶׁרָאוּ הָעֵדִים בְּשָׁעָה שֶׁתְּבָעוֹ לְבֵית דִּין, אֶלָּא שֶׁרָאוּ קֹדֶם לָכֵן בְּיָדוֹ וְטָעַן אָז שֶׁהֵן מְכוּרִין בְּיָדוֹ, אוֹ טַעֲנָה אַחֶרֶת שֶׁאֵינָן רְאוּיִים לְהַחֲזִיר לְפִי אוֹתָהּ טַעֲנָה, דְּמֵעַתָּה אֵין לוֹ מִגּוֹ שֶׁהָיָה יָכוֹל לוֹמַר: הֶחֱזַרְתִּים, דַּאֲנָן סַהֲדֵי שֶׁלֹּא הֶחֱזִירָם. וְכֵן אִם הוּא מְפֻרְסָם שֶׁהוּא בְיָדוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין כָּאן עֵדִים שֶׁרָאוּ בְיָדוֹ, לֹא יוּכַל לוֹמַר: לְקוּחִים הֵם בְּיָדִי, שֶׁהֲרֵי אֵין כָּאן מִגּוֹ דְיוּכַל לוֹמַר: הֶחֱזַרְתִּים, דְּיָרֵא לְשַׁנּוֹת הַיָּדוּעַ (הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִ״י סוֹף פֶּרֶק הַמְקַבֵּל). וַאֲפִלּוּ אָמַר בְּשָׁעָה שֶׁרָאוּ עֵדִים, שֶׁחַיָּב לוֹ כָּךְ וְכָךְ כְּמוֹ שֶׁטּוֹעֵן עַכְשָׁיו בְּבֵית דִּין, לֹא מְהֵימָן (תְּשׁוּבַת הָרא״ש כְּלָל ק״ו סִימָן ב׳). וְדַוְקָא שֶׁרָאוּהוּ עֵדִים קֹדֶם שֶׁתְּבָעוֹ בְּבֵית דִּין, אֲבָל אִם רָאוּהוּ אַחַר שֶׁנָּפְלוּ הַטְּעָנוֹת וְהַמַּחֲלֹקֹת בֵּינֵיהֶם בְּבֵית דִּין, לֹא אָבַד הַמִּגּוֹ שֶׁלּוֹ וְנֶאֱמָן בַּמֶּה שֶׁטּוֹעֵן לְקוּחִים אוֹ הֶחֱזַרְתִּים, דְּהוֹלְכִים בָּזֶה אַחַר שְׁעַת טַעֲנָה בְּבֵית דִּין (תְּשׁוּבַת רַמְבַּ״ן סִימָן פ״ד). וְאִם יֵשׁ עֵד אֶחָד בָּזֶה, יֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין הַמַּלְוֶה נֶאֱמָן, דְּהָוֵי לֵהּ מְחֻיָּב לִשָּׁבַע לְהַכְחִישׁ הָעֵד, וְאֵינוֹ יָכוֹל, שֶׁהֲרֵי מוֹדֶה לוֹ רַק טוֹעֵן טַעֲנָה אַחֶרֶת לִפָּטֵר עַצְמוֹ, וְהָוָה לֵהּ מְחֻיָּב שְׁבוּעָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׁבַע, וּמְשַׁלֵּם (תְּשׁוּבוֹת הַנַּ״ל), כְּדִלְקַמָּן סִימָן ע״ה (סָעִיף י״ג). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּהַמַּלְוֶה נֶאֱמָן בִּשְׁבוּעָה (תְּשׁוּבַת רַשְׁבָּ״א סִימָן תתקצ״ח וְסִי׳ אֶלֶף מ׳). וְהַסְכָּמַת בַּעַל הַמְחַבֵּר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן סִימָן זֶה סָעִיף כ״ג. וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן ע״ה סָעִיף י״ג. וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן נ״ח כָּתַבְתִּי אִם אָדָם יוּכַל לִטְעֹן עַל מַה שֶּׁתַּחַת יָדוֹ מֵחֲמַת אַחֵר וְלֹא מֵחֲמַת זֶה שֶׁנְּתָנוֹ בְיָדוֹ. וְהָא דְאָדָם יוּכַל לִטְעֹן: לָקוּחַ הוּא בְּיָדִי, אוֹ: הִלְוֵיתִי עָלָיו, הַיְנוּ דַּוְקָא שֶׁהַחֵפֶץ תַּחַת יָדוֹ, אֲבָל רְאוּבֵן שֶׁהִפְקִיד דָּבָר אֵצֶל שִׁמְעוֹן, וְלֵוִי הֵבִיא עֵדִים שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ, אוֹ שֶׁשִּׁמְעוֹן מוֹדֶה לוֹ, וְשִׁמְעוֹן טוֹעֵן שֶׁרְאוּבֵן חַיָּב לוֹ עָלָיו, אֵין רְאוּבֵן נֶאֱמָן (לוֹמַר) שֶׁלְּקָחוֹ מִלֵּוִי. אֲבָל אִם שִׁמְעוֹן אוֹמֵר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁרְאוּבֵן לְקָחוֹ מִלֵּוִי, נֶאֱמָן, בְּמִגּוֹ שֶׁהָיָה אוֹמֵר שֶׁהוּא לְקָחוֹ מִלֵּוִי וְאָז הָיָה נֶאֱמָן הוֹאִיל וְלֵיכָּא עֵדִים כֵּיצַד בָּא לְיָדוֹ אוֹ שֶׁלֹּא רָאוּ בְּיָדוֹ (תְּשׁוּבַת רַשְׁבָּ״א). וְאִם אֵינוֹ טוֹעֵן לָקוּחַ הוּא בְּיָדִי, רַק שֶׁרְאוּבֵן נָתַן לוֹ שֶׁל לֵוִי לְמַשְׁכּוֹן, עַיֵּן לְקַמָּן סִימָן שנ״ו שֶׁחַיָּב לִפְדּוֹתוֹ מִשּׁוּם תַּקָּנַת הַשּׁוּק. וְעַיֵּן עוֹד מֵאֵלּוּ הַדִּינִין סִימָן קל״ג.} (יט) דְּבָרִים הָעֲשׂוּיִים לְהַשְׁאִיל וּלְהַשְׂכִּיר, לְהָרַמְבַּ״ם הַיְנוּ כֵּלִים שֶׁתְּחִלַּת עֲשִׂיָּתָם לְהַשְׁאִיל וּלְהַשְׂכִּיר. וּלְהָרִי״ף וְר״ת כָּל כְּלִי שֶׁמַּקְפִּידִים עָלָיו לְהַשְׁאִילוֹ מִפְּנֵי חֲשִׁיבוּתוֹ אוֹ שֶׁמִּתְקַלְקֵל, הוּא דָבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַשְׁאִיל וּלְהַשְׂכִּיר. וּשְׁאָר כָּל הַכֵּלִים, דַּרְכָּן לְהַשְׁאִיל וּלְהַשְׂכִּיר, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה זֶה שֶׁהַחֵפֶץ בְּיָדוֹ רָגִיל אֵצֶל בַּעַל הַחֵפֶץ, וְגַם שֶׁיִּהְיֶה בַּעַל הַחֵפֶץ רָגִיל לְהַשְׁאִיל כֵּלָיו לַאֲחֵרִים. {הַגָּה: וְזֶה הַכֹּל תָּלוּי בְּאַהֲבַת הָאִישׁ וְשִׂנְאָתוֹ, וּלְפִי מִנְהַג הַמָּקוֹם, וּלְפִי רְאוֹת עֵינֵי הַדַּיָּן לְפִי מַה שֶּׁהַתּוֹבֵעַ וְהַנִּתְבָּע הֵם בְּנֵי אָדָם (טוּר).} (כ) הַמֻּחְזָק בְּמַשְׁכּוֹן שֶׁלֹּא בְעֵדִים, שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁיָּכוֹל לִטְעֹן עָלָיו עַד כְּדֵי דָמָיו, אִם אֵינוֹ שָׁוֶה לְשׁוּמַת הַבְּקִיאִים הַחֵצִי שֶׁהוּא טוֹעֵן עָלָיו, וְאוֹמֵר: אֲנִי אֶטְּלֶנּוּ בְּחוֹבִי לְפִי שֶׁהוּא שָׁוֶה בְעֵינַי כְּדֵי חוֹבִי, וְהָאַחֵר כּוֹפֵר שֶׁאֵינוֹ חַיָּב לוֹ כְּלוּם, וְאוֹמֵר: אַף עַל פִּי שֶׁאֵינִי חַיָּב לוֹ אֲנִי רוֹצֶה לְסַלְּקוֹ בְּדָמִים שֶׁהוּא שָׁוֶה לִשְׁאַר בְּנֵי אָדָם, הַדִּין עִם בַּעַל הַכְּלִי. {וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַדִּין עִם הַמַּחֲזִיק (טוּר), וְנִרְאֶה לִי, דְּהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה.} (כא) אֵין חֶזְקַת הַמַּחֲזִיק מוֹעֶלֶת לִטְעֹן עָלָיו כְּדֵי דָמָיו אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֵילֵךְ מֵעַצְמוֹ וְהוּא עוֹמֵד תַּחַת יַד הַבְּעָלִים, כְּגוֹן מִטַּלְטְלִים, אוֹ עֶבֶד קָטָן שֶׁאֵינוֹ הוֹלֵךְ בְּרַגְלָיו, וּבְהֵמָה הַמִּשְׁתַּמֶּרֶת בְּיַד הָרוֹעֶה, דְּכֵיוָן שֶׁהוּא שָׁמוּר בְּיַד בְּעָלָיו וְזֶה מֻחְזָק בּוֹ, נֶאֱמָן לִטְעֹן עָלָיו עַד כְּדֵי דָמָיו. אֲבָל עֲבָדִים גְּדוֹלִים וּבְהֵמָה שֶׁאֵינָה מְסוּרָה לְרוֹעֶה, אֶלָּא מֵעַצְמָהּ הוֹלֶכֶת וְרוֹעָה, אֵינוֹ נֶאֱמָן לוֹמַר: לָקוּחַ הוּא בְּיָדִי, אוֹ: מַשְׁכּוֹן הוּא בְּיָדִי, אֶלָּא כְּשֶׁיָּבִיא הָאֶחָד עֵדִים שֶׁהֵם שֶׁלּוֹ, יַחֲזִיר לוֹ הָעֶבֶד וּבְהֵמָה, וְהוּא יִשָּׁבַע לוֹ שֶׁלֹּא מָכַר וְלֹא מִשְׁכֵּן לוֹ כְּלוּם, לְפִי שֶׁאֵין תְּפִיסָתָן תְּפִיסָה, שֶׁמֵּעַצְמָם הוֹלְכִים אָנֶה וָאָנָה, וּבְכָל מָקוֹם בִּרְשׁוּת בְּעָלִים הֵם. וְאִם הֶחֱזִיק בָּהֶם שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיֵשׁ לוֹ עֵדִים בְּכָךְ, הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן, וְיִשָּׁבַע הֶסֵת שֶׁלְּקָחָן מִמֶּנּוּ אוֹ שֶׁמְּסָרָם לוֹ בְּחוֹבוֹ. (כב) אִם הַמַּלְוֶה כּוֹפֵר בַּמַּשְׁכּוֹן, וּשְׁנֵיהֶם מוֹדִים בַּהַלְוָאָה, יִשָּׁבַע הַמַּלְוֶה הֶסֵת שֶׁלֹּא הִנִּיחַ בְּיָדוֹ מַשְׁכּוֹן, וְהַלּוֶֹה יִשָּׁבַע הֶסֵת שֶׁהוּא תּוֹפֵס מִשֶּׁלּוֹ כְּנֶגֶד חוֹבוֹ אוֹ יוֹתֵר. וְאַף עַל פִּי שֶׁשָּׁוֶה יוֹתֵר, נִפְטָר הַמַּלְוֶה מִמֶּנּוּ, שֶׁכְּבָר נִשְׁבַּע עָלָיו. וְאִם הָיָה שָׁוֶה פָּחוֹת, נִשְׁבָּע שֶׁמַּשְׁכּוֹנוֹ הָיָה שָׁוֶה כָּךְ וְכָךְ, וִישַׁלֵּם הַשְּׁאָר. (כג) רְאוּבֵן שֶׁלָּוָה מִשִּׁמְעוֹן עֲשָׂרָה דִינָרִים עַל מַשְׁכּוֹן, וְהָיָה עֵד אֶחָד בַּדָּבָר שֶׁיָּדַע הַמַּשְׁכּוֹן וְהַחוֹב, אֲבָל לֹא יָדַע כַּמָּה הָיָה הַחוֹב, וְשִׁמְעוֹן אוֹמֵר שֶׁעֶשְׂרִים דִּינָרִין הִלְוָה לוֹ, אִם הוֹצִיא שִׁמְעוֹן הַמַּשְׁכּוֹן לִפְנֵי בֵית דִּין אוֹ בִּפְנֵי עֵדִים קֹדֶם שֶׁנָּפְלָה הַכְחָשָׁה בֵינֵיהֶם, הַדִּין עִם רְאוּבֵן, וְכֵיוָן שֶׁיֵּשׁ כָּאן עֵד אֶחָד, מְחַיְּבוֹ שְׁבוּעָה, וַהֲרֵי הוּא מוֹדֶה לְדִבְרֵי הָעֵד וְאֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׁבַע, הִלְכָּךְ, מַחֲזִיר הַמַּשְׁכּוֹן, וְיָבִיא רְאָיָה עַל הַמָּעוֹת, וְיִטֹּל, וְיִשָּׁבַע רְאוּבֵן הֶסֵת עַל הָעֲשָׂרָה שֶׁהוּא כּוֹפֵר בָּהֶם. אֲבָל אִם קֹדֶם שֶׁהוֹצִיא שִׁמְעוֹן הַמַּשְׁכּוֹן בְּבֵית דִּין נָפַל הַמַחֲלֹקֶת בֵּינֵיהֶם, שִׁמְעוֹן נֶאֱמָן, וְנִשְׁבָּע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ, וְנוֹטֵל. (כד) רְאוּבֵן שֶׁלָּוָה מִשִּׁמְעוֹן שִׁבְעָה דִינָרִים עַל הַמַּשְׁכּוֹן, וְאַחַר כָּךְ אָמַר לוֹ: פְּרַעְתִּיךָ פַּעַם אֶחָד שְׁנֵי דִינָרִים וּפַעַם שֵׁנִית שְׁנֵי דִינָרִים וּפַעַם שְׁלִישִׁית דִּינָר, וְהֵשִׁיב שִׁמְעוֹן: אֵינִי זוֹכֵר אֶלָּא מֵהַדִּינָר לְבַד, הַדִּין עִם רְאוּבֵן, מִפְּנֵי שֶׁגּוּף הַמַּשְׁכּוֹן שֶׁלּוֹ, וְנִמְצָא כְּשֶׁהוּא תוֹבֵעַ מַשְׁכּוֹנוֹ שִׁמְעוֹן מְשִׁיבוֹ אֵינִי יוֹדֵעַ אִם יֵשׁ לִי עָלָיו שׁוּם דָּבָר מִסָפֵק, וְכֵיוָן שֶׁכֵּן אֵין שִׁמְעוֹן יָכוֹל לִתְבֹּעַ מִסָפֵק בְּנִכְסֵי רְאוּבֵן. {וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן זֶה סָעִיף י״ד.} (כה) הַתּוֹפֵס חֵפֶץ מֵחֲבֵרוֹ, וְטוֹעֵן שֶׁיֵּשׁ לוֹ עָלָיו עַד כְּדֵי דָמָיו מֵעֵסֶק מַשָּׂא וּמַתָּן שֶׁבֵּינֵיהֶם, צָרִיךְ לְבָרֵר הֵיאַךְ נִתְחַיֵּב לוֹ, מִשּׁוּם דִּנְפִישֵׁי רַמָּאֵי, וְאוּלַי מִתּוֹךְ דְּבָרָיו יִתְבָּרֵר רַמָּאוּתוֹ. {וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן זֶה סָעִיף י״ז וּלְקַמָּן סִימָן ע״ה.} (כו) מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ מַשְׁכּוֹן מֵחֲבֵרוֹ, וְדוֹחֲקוֹ לִפְדּוֹתוֹ, וְאָמַר לוֹ הַלָּה: יְהֵא הַמַּשְׁכּוֹן שֶׁלְּךָ, לֹא קָנִי, דִּדְחוּיֵי מַדְחִי לֵהּ. (כז) מַשְׁכּוֹן שֶׁנִּפְחֲתוּ דָמָיו בְּיַד הַמַּלְוֶה, וְטוֹעֵן הַלּוֶֹה: בָּרִי לִי שֶׁנִּפְחַת מֵחֲמַת שֶׁנִּרְקַב אוֹ אֲכָלוּהוּ עַכְבָּרִים אוֹ עָשׁ, אִם טוֹעֵן הַמַּלְוֶה שֶׁשְּׁמָרוֹ בְּמָקוֹם שֶׁמִּשְׁתַּמֵּר מֵעַכְבָּרִים וְרִקָּבוֹן וְנִעֲרוֹ כָּרָאוּי, אִם כֵּן אָנוּס הוּא, וְנִשְׁבַּע הֶסֵת שֶׁהוּא כִּדְבָרָיו, וְנִפְטָר. וְאִם מוֹדֶה שֶׁלֹּא שָׂם אוֹתוֹ בְּמָקוֹם הַמִּשְׁתַּמֵּר מֵעַכְבָּרִים, אוֹ לֹא נִעֲרוֹ כָּרָאוּי, חַיָּב לְשַׁלֵּם הַפְּחָת. וְאִם יֵשׁ מַחֲלֹקֶת בֵּינֵיהֶם, זֶה אוֹמֵר: נִפְחַת כָּךְ וְכָךְ, וְזֶה אוֹמֵר: לֹא נִפְחַת כָּל כָּךְ, אִם הַלּוֶֹה מוֹדֶה שֶׁמִּתְּחִלָּה לֹא הָיָה שָׁוֶה אֶלָּא כְּדֵי הַחוֹב, כְּגוֹן שֶׁהִלְוָהוּ עֶשְׂרִים וְהָיָה שָׁוֶה עֶשְׂרִים וְעַתָּה שָׁוֶה עֲשָׂרָה, וְהַמַּלְוֶה אוֹמֵר: שֶׁמִּתְּחִלָּה לֹא הָיָה שָׁוֶה אֶלָּא ט״ו, וְשׁוֹאֵל מִמֶּנּוּ חֲמִשָּׁה, נִשְׁבָּע הַלּוֶֹה הֶסֵת, וְנִפְטָר. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מוֹדֶה מִקְצָת, שֶׁהֲרֵי הַמַּשְׁכּוֹן הֵילָךְ הוּא. אֲבָל הַמַּלְוֶה אֵינוֹ נִשְׁבָּע, שֶׁהֲרֵי גַם מִתְּחִלָּה לֹא הָיָה שָׁוֶה אֶלָּא כְּדֵי חוֹבוֹ. וְאִם מִתְּחִלָּה הָיָה שָׁוֵה יוֹתֵר מִכְּדֵי הַחוֹב, כְּגוֹן שֶׁטּוֹעֵן הַלּוֶֹה שֶׁהָיָה שָׁוֶה שְׁלֹשִׁים וְהִלְוָהוּ עֶשְׂרִים וְעַתָּה אֵינוֹ שָׁוֶה אֶלָּא ט״ו, וְשׁוֹאֵל מִמֶּנּוּ עֲשָׂרָה, וְהַמַּלְוֶה אוֹמֵר שֶׁלֹּא הָיָה שָׁוֶה אֶלָּא כ״ה וְאֵין לוֹ לִתֵּן אֶלָּא חֲמִשָּׁה, נִשְׁבָּע הַמַּלְוֶה שֶׁלֹּא נִפְחַת אֶלָּא עֲשָׂרָה, וּמְנַכֶּה לוֹ חֲמִשָּׁה מִתּוֹכוֹ, וְהַשְּׁאָר גּוֹבֶה מֵהַמַּשְׁכּוֹן, שֶׁהוּא נֶאֱמָן בִּשְׁבוּעָה עַד כְּדֵי דָמָיו. וְכָל שֶׁכֵּן אִם אֲפִלּוּ אַחַר שֶׁנִּפְחַת שָׁוֶה כְּדֵי הַחוֹב, וְהֵם חֲלוּקִים בַּפְּחָת, אוֹ שֶׁאָמַר הַמַּלְוֶה: אֵינִי יוֹדֵעַ כַּמָּה נִפְחַת, שֶׁנִּשְׁבָּע הַמַּלְוֶה שְׁבוּעַת הֶסֵת, וְנִפְטָר. (כח) מַלְוֶה אוֹמֵר: סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וְג׳ דִּינָרִים הָיָה שָׁוֶה וְיֵשׁ לִי אֶצְלְךָ דִּינָר, וְלֹוֶה אוֹמֵר: מָכַרְתִּי לְךָ בִּשְׁלֹשָׁה דִינָרִים וְלֹא נָתַתָּ לִי הַמָּעוֹת, וְתוֹבֵעַ אוֹתוֹ בָּהֶם, שְׁנֵיהֶם נִשְׁבָּעִים שְׁבוּעַת הֶסֵת, זֶה נִשְׁבָּע שֶׁמַּשְׁכּוֹן הוּא בְּיָדוֹ, וְזֶה נִשְׁבָּע שֶׁמְּכָרוֹ לוֹ. וְאִם רָצוּ לְהַפֵּךְ שְׁבוּעָתָם זֶה עַל זֶה, הוֹפְכִים. וְאִם הֵם חוֹלְקִים עַל הַהֶפֶךְ, זֶה אוֹמֵר: אֲנִי מְהַפְּכָהּ, וְזֶה אוֹמֵר: אֲנִי מְהַפְּכָהּ, עוֹמֵד הַדָּבָר עַד שֶׁיִּתְרַצּוּ שְׁנֵיהֶם (שֶׁיִּתְרַצֶה אֶחָד מֵהֶן), וְאִם לֹא נִתְרַצּוּ, שְׁנֵיהֶם נִשְׁבָּעִים. (כט) מַלְוֶה שֶׁטּוֹעֵן שֶׁנֶּאֱבַד הַמַּשְׁכּוֹן בְּאֹנֶס, וְהַלּוֶֹה טוֹעֵן: בָּרִי לִי שֶׁאַתָּה מְכַרְתּוֹ וְלָקַחְתָּ דָּמָיו, נִשְׁבָּע הַלּוֶֹה הֶסֵת, וְנִפְטָר. (ל) רְאוּבֵן מִשְׁכֵּן מַשְׁכּוֹן בְּיַד שִׁמְעוֹן, וְהָלַךְ שִׁמְעוֹן וּמִשְׁכְּנוֹ לְלֵוִי אוֹ נָתַן לוֹ בְּמַתָּנָה מַה שֶּׁהָיָה לוֹ עָלָיו, וְנֶאֱנַס מִיַּד לֵוִי, וְתוֹבֵעַ רְאוּבֵן מַשְׁכּוֹנוֹ מִיַּד שִׁמְעוֹן וְאוֹמֵר כִּי סֶלַע הָיָה שָׁוֶה וְלֹא הִלְוָהוּ לוֹ עָלָיו אֶלָּא שְׁנֵי דִינָרִים וְשׁוֹאֵל מִמֶּנּוּ שְׁנֵי דִינָרִים, וְשִׁמְעוֹן אוֹמֵר שֶׁלֹּא הָיָה שָׁוֶה אֶלָּא שְׁלֹשָׁה דִינָרִים וְאֵינוֹ חַיָּב לוֹ אֶלָּא דִינָר, נִמְצָא (שִׁמְעוֹן) מוֹדֶה מִקְצָת וְצָרִיךְ לִשָּׁבַע שֶׁלֹּא הָיָה שָׁוֶה אֶלָּא ג׳ דִּינָרִים, גַּם צָרִיךְ לִשָּׁבַע שֶׁאֵינוֹ בִרְשׁוּתוֹ וְשֶׁנֶּאֱנַס, וְזֶה אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִשָּׁבַע כֵּיוָן שֶׁלֹּא נֶאֱנַס בְּיָדוֹ, וְלֵוִי אֵינוֹ יָכוֹל לְפָטְרוֹ בִּשְׁבוּעָתוֹ שֶׁנֶּאֱנַס, כִּי יֹאמַר: לֹא מְהֵימָן לִי לֵוִי, הִלְכָּךְ, הֲוָה לֵהּ שִׁמְעוֹן מְחֻיָּב שְׁבוּעָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׁבַע, וּמְשַׁלֵּם. וְכֵן הַדִּין אִם נִפְחַת הַמַּשְׁכּוֹן וְיֵשׁ מַחֲלֹקֶת בֵּינֵיהֶם כַּמָּה שִׁעוּר פְּחִיתוּתוֹ, וּמוֹדֶה שִׁמְעוֹן שֶׁנִּפְחַת וְאֵינוֹ יוֹדֵע אִם הָיָה בְאֹנֶס אִם לָאו, הֲוָה לֵהּ מְחֻיָּב שְׁבוּעָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׁבַע, וּמְשַׁלֵּם. וְאִם רָצָה לְהַחֲרִים עַל כָּל אָדָם שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁמַּשְׁכּוֹנוֹ אֵינוֹ שָׁוֶה כְּמוֹ שֶׁטּוֹעֵן, הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. וְאִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁשְּׁמָרוֹ לֵוִי כָּרָאוּי וְנֶאֱנַס מִמֶּנּוּ, נִפְטָר שִׁמְעוֹן. וַאֲפִלּוּ אֵין עֵדִים, אִם דֶּרֶךְ רְאוּבֵן לְהַפְקִיד פִּקְדוֹנוֹתָיו בְּיַד לֵוִי, יִשָּׁבַע לֵוִי שֶׁאֵינוֹ בִרְשׁוּתוֹ וְשֶׁנֶּאֱנַס מִמֶּנּוּ, וְנִפְטָר שִׁמְעוֹן. {הַגָּה: וְאִם פָּשַׁע לֵוִי וְנֶאֱבַד, וְאֵין לוֹ לְשַׁלֵּם, חַיָּב שִׁמְעוֹן לְשַׁלֵּם לִרְאוּבֵן שֶׁהוּא בַּעַל דָּבָר שֶׁל רְאוּבֵן, אַף עַל גַּב שֶׁרְאוּבֵן רָגִיל לְהַפְקִיד אֵצֶל לֵוִי (טוּר). וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן רצ״א.} (לא) רְאוּבֵן שָׁאַל מִשִּׁמְעוֹן מַשְׁכּוֹן שֶׁמִּשְׁכֵּן בְּיָדוֹ, הֵשִׁיב שִׁמְעוֹן: בִּנְךָ הַקָּטָן בָּא וְשָׁאַל אוֹתוֹ בְּשִׁמְךָ וּנְתַתִּיו לוֹ, וּרְאוּבֵן אוֹמֵר שֶׁלֹּא בָא לְיָדוֹ, שִׁמְעוֹן פּוֹשֵׁעַ הוּא, שֶׁמְּסָרוֹ לְיַד בֶּן רְאוּבֵן, אֲפִלּוּ אִם הָיָה גָדוֹל, שֶׁהַמְמַשְׁכֵּן אוֹ מַשְׁאִיל חֵפֶץ לַחֲבֵרוֹ צָרִיךְ לְהַחֲזִיר לְיָדוֹ. (לב) רְאוּבֵן הָיָה לוֹ מָעוֹת בְּיַד שִׁמְעוֹן, וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לֵוִי שֶׁיַּלְוֶה אוֹתָם לוֹ, וְנִתְרַצָּה לְהַלְוֹתָם וְנָתַן לוֹ בָּהֶם מַשְׁכּוֹן, וְשָׁלַח רְאוּבֵן כְּתָב לְשִׁמְעוֹן שֶׁיִּתֵּן הַמָּעוֹת לְלֵוִי, וּנְתָנָם לוֹ, וְנֶאֶבְדוּ הַמַּשְׁכּוֹנוֹת בְּיַד רְאוּבֵן, דִּין מַלְוֶה עַל הַמַּשְׁכּוֹן יֵשׁ לוֹ וְנִתְחַיֵּב רְאוּבֵן בִּשְׁמִירַת הַמַּשְׁכּוֹנוֹת. וּמִיהוּ, לֹא נִתְחַיֵּב בִּשְׁמִירָתָם עַד שֶׁיַּגִּיעוּ הַמָּעוֹת לְיַד לֵוִי, וְאִם נֶאֶבְדוּ הַמַּשְׁכּוֹנוֹת קֹדֶם לָכֵן, פָּטוּר רְאוּבֵן. לְפִיכָךְ, אִם יִשָּׁבַע רְאוּבֵן שֶׁנִּגְנְבוּ קֹדֶם שֶׁבָּאוּ הַמָּעוֹת לְיַד לֵוִי, יַחֲזִיר לוֹ לֵוִי מָעוֹתָיו. וְאִם הוּא מְסֻפָּק, אֵין מוֹצִיאִין הַמָּעוֹת מִיַּד לֵוִי. (לג) רְאוּבֵן תּוֹבֵעַ לְלֵוִי סְפָרִים שֶׁמִּשְׁכֵּן לְשִׁמְעוֹן, וְאָמַר שֶׁשִּׁמְעוֹן הִמְחָהוּ אֵצֶל לֵוִי לָתֵת אוֹתָם לוֹ כְּשֶׁיִּתֵּן לוֹ הַמָּעוֹת, וּכְשֶׁהוֹצִיא לֵוִי הַסְפָרִים לְתִתָן לִרְאוּבֵן, אוֹמֵר שֶׁנִּפְחֲתוּ וְנִפְסְדוּ בְּיָדוֹ, וּתְבָעוֹ לְשַׁלֵּם לוֹ הַפְּחָת, וְלֵוִי אוֹמֵר: מִמִּי שֶׁקִּבַּלְתִּי הַסְפָרִים הוּא הִרְשַׁנִי לִלְמֹד בָּהֶם כָּל זְמַן שֶׁיִּהְיוּ בִרְשׁוּתִי, כֵּיוָן שֶׁלֵּוִי הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהַסְפָרִים שֶׁל רְאוּבֵן, אַף אִם הִרְשָׁהוּ שִׁמְעוֹן לִלְמֹד בָּהֶם לֹא הָיָה לוֹ לִשְׁמֹעַ לוֹ, וּלְפִיכָךְ חַיָּב לְשַׁלֵּם לִרְאוּבֵן כָּל מַה שֶּׁנִּפְחֲתוּ הַסְפָרִים בַּתַּשְׁמִישׁ שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם. (לד) יוֹרֵשׁ שֶׁהוֹצִיא שְׁטָר שֶׁיֵּשׁ לְמוֹרִישׁוֹ כָּךְ וְכָךְ מָמוֹן אֵצֶל פְּלוֹנִי, וְיֵשׁ לְאוֹתוֹ פְלוֹנִי מַשְׁכּוֹן בְּיַד הַמּוֹרִישׁ, וְטוֹעֵן הַיּוֹרֵשׁ שֶׁהַמַּשְׁכּוֹן נֶאֱנַס מִיַּד מוֹרִישׁוֹ, וְתוֹבֵעַ הַמָּעוֹת, נִשְׁבָּע הַנִּתְבָּע הֶסֵת שֶׁלֹּא הֶחֱזִיר לוֹ הַמַּשְׁכּוֹן, וְשֶׁהָיָה שָׁוֶה כְּנֶגֶד חוֹבוֹ, וְיִפָּטֵר. (לה) רְאוּבֵן הִנִּיחַ מַשְׁכּוֹן בְּיַד שִׁמְעוֹן, וּמֵת שִׁמְעוֹן וְהִנִּיחַ בָּנִים קְטַנִּים, וּבָא רְאוּבֵן לִשְׁאֹל מַשְׁכּוֹנוֹ מִיַּד יוֹרְשֵׁי שִׁמְעוֹן, וְאוֹמֵר שֶׁהוּא מְמֻשְׁכָּן בְּיַד אֲבִיהֶם בַּחֲמִשִּׁים, וְטוֹעֲנִים הַיְתוֹמִים שֶׁאֲבִיהֶם צִוָּה שֶׁהוּא מְמֻשְׁכָּן בְּמֵאָה; הַחֲמִשִּׁים שֶׁרְאוּבֵן מוֹדֶה, יִתֵּן מִיָּד לַיְתוֹמִים; וְהַחֲמִשִּׁים הָאֲחֵרִים יִתֵּן בְּיַד הַשָּׁלִישׁ, עַד שֶׁיִּגְדְּלוּ הַיְתוֹמִים וְיִשָּׁבְעוּ שְׁבוּעַת הַיּוֹרְשִׁים שֶׁלֹּא פְּקָדַנוּ אַבָּא וְכו׳, וְנוֹטְלִים הַחֲמִשִּׁים מִיַּד הַשָּׁלִישׁ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁהָיָה הַמַּשְׁכּוֹן שָׁוֶה מֵאָה; וְאִם לָאו, אֵין עָלָיו לָתֵת אֶלָּא כְּדֵי דָמָיו, וְעַל הַשְּׁאָר יִשָּׁבַע הֶסֵת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, שֶׁאֵין הַמַּשְׁכּוֹן מִדְּבָרִים הָעֲשׂוּיִים לְהַשְׁאִיל וּלְהַשְׂכִּיר. אֲבָל אִם הוּא מִדְּבָרִים הָעֲשׂוּיִים לְהַשְׁאִיל וּלְהַשְׂכִּיר, אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא הַחֲמִשִּׁים, וַאֲפִלּוּ אִם הַמַּשְׁכּוֹן שָׁוֶה יוֹתֵר, שֶׁהוּא נֶאֱמָן בְּמִגּוֹ שֶׁהוּא שָׁאוּל בְּיָדוֹ. (לו) מַשְׁכּוֹנוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּיַד הַגֵּר, וּמֵת הַגֵּר וְאֵין לוֹ יוֹרֵשׁ, וּבָא אַחֵר וְהֶחֱזִיק בּוֹ, מוֹצִיאִים אוֹתוֹ מִיָּדוֹ וּמַחֲזִירִים אוֹתוֹ לִבְעָלָיו, שֶׁכֵּיוָן שֶׁמֵּת הַגֵּר פָּקַע שִׁעְבּוּדוֹ. (לז) וְכֵן הַדִּין אִם יֵשׁ לוֹ שְׁטַר מַשְׁכּוֹנָא עַל קַרְקַע שֶׁל יִשְׂרָאֵל וּמֻחְזֶקֶת בְּיָדוֹ, וָמֵת, וּבָא יִשְׂרָאֵל אַחֵר וְהֶחֱזִיק בָּהּ, לֹא עָשָׂה כְּלוּם, שֶׁמִּיָּד שֶׁמֵּת הַגֵּר פָּקַע שִׁעְבּוּדוֹ וּבִרְשׁוּת בְּעָלֶיהָ עוֹמֶדֶת. (לח) נָכְרִי שֶׁהִלְוָה לְיִשְׂרָאֵל עַל הַמַּשְׁכּוֹן וְנָפַל מִמֶּנּוּ, וּמְצָאוֹ יִשְׂרָאֵל, חַיָּב לַהֲשִׁיבוֹ לָיִשְׂרָאֵל. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, דְּהוּא הַדִּין לְמָעוֹת שֶׁהִלְוָה יִשְׂרָאֵל לְנָכְרִי עַל מַשְׁכּוֹן וְנָפְלוּ הַמָּעוֹת מֵהַנָכְרִי וּמְצָאָם יִשְׂרָאֵל, יַחֲזִיר לָיִשְׂרָאֵל. {וְלִי נִרְאֶה, דִבְמָעוֹת הֵם שֶׁל הַמּוֹצֵא, דְּמָעוֹת לְהוֹצָאָה נִתְּנוּ וּכְבָר יָצְאוּ לְגַמְרֵי מֵרְשׁוּת הַנּוֹתֵן.} (לט) מַשְׁכּוֹנוֹ שֶׁל גֵּר בְּיַד יִשְׂרָאֵל, וּמֵת הַגֵּר, וּבָא אַחֵר וְהֶחֱזִיק בּוֹ, זֶה קָנָה כְּנֶגֶד מָעוֹתָיו שֶׁהָיָה הַגֵּר חַיָּב, וְזֶה קָנָה הַשְּׁאָר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁהָיָה הַמַּשְׁכּוֹן בְּחָצֵר שֶׁאֵינָהּ מִשְׁתַּמֶּרֶת, וְלֹא הָיָה הַמַּלְוֶה בַּחֲצֵרוֹ בִּשְׁעַת מִיתַת הַגֵּר. אֲבָל אִם הָיָה הַמַּלְוֶה בַּחֲצֵרוֹ, אוֹ אֲפִלּוּ לֹא הָיָה בַּחֲצֵרוֹ, וְהַמַּשְׁכּוֹן בַּחֲצֵרוֹ הַמִּשְׁתַּמֶּרֶת, זָכָה לוֹ חֲצֵרוֹ בְּכָל הַמַּשְׁכּוֹן. רְאוּבֵן הָיוּ בְּיָדוֹ מַשְׁכּוֹנוֹת {שֶׁל שִׁמְעוֹן,} וּמֵת שִׁמְעוֹן, וְיוֹרְשָׁיו תּוֹבְעִים הַמַּשְׁכּוֹנוֹת, וּרְאוּבֵן טוֹעֵן: אוֹתָם הַמַּשְׁכּוֹנוֹת אֲנִי תוֹפֵס מִפְּנֵי שֶׁאָמַר לִי לֵוִי שֻׁתָּפִי שֶׁשִּׁמְעוֹן חַיָּב לוֹ מִדְּמֵי הַשֻּׁתָּפוּת, וְרוֹצֶה לִשָּׁבַע לֵוִי עַל מַשְׁכּוֹנוֹת אֵלּוּ, אֵין בִּדְבָרָיו כְּלוּם, מֵאַחַר שֶׁאֵינָם בְּיָדוֹ. (מ) מַשְׁכּוֹנוֹ שֶׁל גּוֹי בְּיַד רְאוּבֵן, וְאָמַר לֵהּ רְאוּבֵן: תֵּן לִי מְעוֹתַי, אָמַר לוֹ הַגּוֹי: תְּמַשְׁכֵּן אוֹתוֹ לְיִשְׂרָאֵל אַחֵר, וְהָלַךְ רְאוּבֵן וּמִשְׁכְּנוֹ לְשִׁמְעוֹן, וְנָתַן לוֹ הַמָּעוֹת שֶׁהַגּוֹי חַיָּב לוֹ, וּמֵת הַגּוֹי, וְהַמַּשְׁכּוֹן שָׁוֶה כִּפְלַיִם מֵהַחוֹב, זָכָה שִׁמְעוֹן בְּכָל הַמַּשְׁכּוֹן. {הַגָּה: מַשְׁכּוֹן שֶׁל גּוֹי בְּיַד יִשְׂרָאֵל, וְאָמַר הַגּוֹי לִתֵּן הַמַּשְׁכּוֹן לְיִשְׂרָאֵל אַחֵר, וָמֵת, זָכָה זֶה הָרִאשׁוֹן בַּמַּשְׁכּוֹן שֶׁבְּיָדוֹ וְאֵין צָרִיךְ לִתֵּן לְאַחַר כְּלוּם, דְּהָא לֹא מָשַׁךְ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ״א). וְאִם הָיָה הַגּוֹי חַיָּב לְיִשְׂרָאֵל אַחֵר, עי׳ לְקַמָּן רֵישׁ סִימָן פ״ו.} (מא) מַשְׁכּוֹנוֹ שֶׁל גּוֹי בְּיַד רְאוּבֵן, וְהִפְקִידוֹ רְאוּבֵן בְּיַד שִׁמְעוֹן, וּמֵת הַגּוֹי, יֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק אִם זָכָה שִׁמְעוֹן בַּמֶּה שֶׁהַמַּשְׁכּוֹן יוֹתֵר מֵהַחוֹב. (מב) הַמַּחֲזִיק בְּקַרְקַע חֲבֵרוֹ וְאוֹכֵל פֵּרוֹתָיו, וְטוֹעֵן כִּי בְּמַשְׁכּוֹנָא יָרַד בּוֹ וְהָיָה לוֹ שְׁטָר מִמֵּאָה דִינָרִים שֶׁהִלְוָה עָלָיו וְעַכְשָׁיו נֶאֱבָד מִמֶּנּוּ, וְהַלָּה טוֹעֵן שֶׁלֹּא הָיָה כִּי אִם מֵחֲמִשִּׁים דִּינָרִים, אִם לֹא הֶחֱזִיק בּוֹ הַמַּלְוֶה שְׁנֵי חֲזָקָה, הַלּוֶֹה נֶאֱמָן וְיִשָּׁבַע (ש״ד) כְּדִין מוֹדֶה מִקְצָת, וְנוֹטֵל קַרְקָעוֹ. אֲבָל אִם הֶחֱזִיק בּוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים, נֶאֱמָן הַמַּלְוֶה בִּשְׁבוּעַת הֶסֵת, וְשָׁקִיל מֵאָה דְּקָא תָבַע, מִפֵּירֵי דְאַרְעָא. (מג) הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ עַל הַמַּשְׁכּוֹן, וּפְרָעוֹ, וְאָמַר לוֹ: תֵּן לִי מַשְׁכּוֹנִי, אָמַר לוֹ: לֵךְ עַתָּה וּבֹא לְמָחָר וְאַחֲזִירֶנּוּ לָךְ, וְנִגְנַב הַמַּשְׁכּוֹן, אִם נִגְנַב קֹדֶם הַזְּמַן שֶׁקָּבַע לוֹ לָבֹא בִּשְׁבִילוֹ, חַיָּב הַמַּלְוֶה. וְאִם נִגְנַב אַחַר הַזְּמַן שֶׁקָּבַע לוֹ לָבֹא בִּשְׁבִילוֹ, פָּטוּר. לְפִיכָךְ, אִם יֵשׁ עֵדִים לַלּוֶֹה שֶׁבָּא בַּזְּמַן שֶׁקָּבַע לוֹ וְלֹא נְתָנוֹ לוֹ, חַיָּב. וְאִם אֵין עֵדִים, יִשָּׁבַע הַמַּלְוֶה שֶׁלֹּא בָּא בַּזְּמַן שֶׁקָּבַע לוֹ, וּפָטוּר. {הַגָּה: וְדַוְקָא לְמָאן דְּאָמַר מַלְוֶה עַל הַמַּשְׁכּוֹן הָוֵי שׁוֹמֵר שָׂכָר, אֲבָל לְמָאן דְּאָמַר שׁוֹמֵר חִנָּם כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר רֵישׁ סִימָן זֶה, לֹא מִחַיֵּב אֶלָּא בִּפְשִׁיעָה.} (מד) רְאוּבֵן שֶׁהָיָה לוֹ מַשְׁכּוֹן בְּיַד גּוֹי הַמַּלְוֶה בְּרִבִּית, וְשִׁמְעוֹן הֻצְרַךְ לְמָעוֹת, וּבִקֵּשׁ מֵרְאוּבֵן שֶׁיַּרְשֵׁהוּ לִלְוֹת מִמֶּנּוּ עַל אוֹתוֹ מַשְׁכּוֹן, וְעָשָׂה כֵן, וְנִשְׂרַף הַמַּשְׁכּוֹן בְּיַד גּוֹי, פָּטוּר שִׁמְעוֹן מִלְּשַׁלֵּם לִרְאוּבֵן דְּמֵי הַמַּשְׁכּוֹן. (מה) אִם הַמַּשְׁכּוֹן הוּא בְעַיִן וְאֵינוֹ שָׁוֶה שִׁעוּר מְעוֹתָיו; יָכוֹל הַמַּלְוֶה לְכֹפוֹ לִפְרֹעַ מְעוֹתָיו.מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5)

הערות

E/ע

הערותNotes

(א) א) ל׳ הטור ופשוט הוא ודינים השייכים בסימן זה בריב״ש סי׳ תנ״ד ושנ״ג (ב) ב) ואם נשתמש בו מבואר בי״ד בריש סימן קס״ו בענין דר בחצירו וכו׳ הסמ״ע שהיה בכאן (ג) ג) משנה אבא שאול אומר מותר וכו׳ ב״מ דף פ׳ ע״ב ופסק שמואל הלכתא כוותיה שם דף פ״ב ע״ב וכדמפרש לה שם (ד) ד) טור מבריית׳ גבאי צדקה שאין להם עניים פורטי׳ לאחרים וכו׳ ב״ב סוף דף ח׳ (ה) ה) מאוקימת׳ דגמ׳ ב״מ דף ע״ב ריש ע״ב וכפרש״י שם (ו) ו) ודינו מבואר בסי׳ רצ״ב סעיף א׳ ובסעיף ה׳ (ז) ז) ראבי״ה שם דבדיעבד לא מקרי גזלן והביא המרדכי ראיה מהנהו עובדא דקבוראי סנה׳ דף כז ע״ב ובי״ד סי׳ קע״ב סעיף א׳ הביא רמ״א בשם מהרי״ל ואגודה פ׳ הזהב דאפי׳ לכתחלה מותרים מהירושלמי לוין בריבית לחבור׳ מצוה וראיתי בסמ״ע שכ׳ לתרץ דשם איירי בשהתנה עמו המלוה להשתמש בו בלא נכייתא ותימא הוא לפענ״ד דודאי מיגרע גרע וכ״כ הרשב״א הביאו הב״י מסי״א דכזה הוי רבית קצוצה (ח) ח) לשון הרמב״ם ריש פ״י מה׳ שכירות ממשנה שם ד׳ פ׳ ע״ב וכת״ק (ט) ט) טור וכ״פ הרי״ף והגאונים וכ׳ הר״ן בסוף שבועות הדיינים בשם הרמב״ן לשיטת הגאונים דסברי דכי אמרי׳ אימור דא״ר יצחק משכנו שלא בשעת הלואתו וכו׳ דרך דחייה איתמר (שבועות מ״ד ע״א) וקושטא דמלתא אפי׳ בשעת הלואתו וכן משמע בפ׳ כל שעה (דף ל׳ ע״ב) בפ׳ השולח (דף נ״ז ע״א) (י) י) כמתני׳ דב״מ הנז״ל וכר״ע וברייתא שבועות סוף דף מג וכרב יוסף דאמר שומר אבידה כשומר שכר דמי פי׳ שכר מצוה ומלוה על המשכון נמי מצוה עביד שם דף מ״ד ע״ב וכ״כ הרי״ף שם ושאר גאונים (יא) כ) כאוקימתא דגמרא שם ריש דף מ״ד בלא שוו שיעור זוזי כ״ע לית להו דשמואל דאמר אבד קתא דמגלא אבד אלפא זוזי וכן פסק הרי״ף שם ושאר גאונים וכן כתב הטור בשמם (יב) ל) גם זו לדעת הרי״ף והגאונים ודלא כשמואל וכן כתב הרמב״ן והרשב״א הרב המגיד שם (יג) מ) מרדכי בסוף האומנין ובהגהות ראשונות דמרדכי דמציע׳ מס״ה (יד) נ) שם שמזה הטעם פסק ר״י כן (טו) ס) וכתב שם אע״ג דאין אדם יכול למכור ולמשכן בגדי אשתו מכל מקום אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזיקים ומסתמ׳ אמרינן ברשותה משכנם (טז) ע) מ״מ אם לא היתה מחזיר׳ הבגדים ליד שמטון היתה נאמנת בשבועה שלא משכנם ברשותה פשוט לכ״ע וכ״כ הסמ״ע (יז) פ) הרשב״א בת׳ וביאר שם דה״ל כדמי אבידה מסי״א נלע״ד אע״פ שאין כל ההנאה שלו שהרי בשביל מה שהלוהו השאילו מ״מ הכריע בב״י הדעת התשובה שנעשה שואל כיון דאפי׳ בלא נתן לו רשות להשתמש נעשה עליה ש״ש וכיון שנתן לו רשות להשתמש נוסף עליו כאילו כל הנאה שלו כ׳ הר״ן בת׳ ס״ס כ׳ בדין ראובן שהשאיל לשמעון ספר אחד ושמעון הניח בידו ספר אחר ונלקחו הספרים משניהם באונס והוחזר לראובן ספר שנתן לו שמעון למשכון וכו׳ ופסק דאין שמעון חייב באונסין כיון שנהנה ראובן במצוה דקא עביד שהשאיל לו ספרו וחייב ראובן להחזיר לשמעון ספרו ושמעון פטור כיון שנאנס מידו (יח) צ) ג״ז הרשב״א בת׳ מסי״ג (יט) ק) וצריך לחזור ולשלם מה שחייב (כ) ר) שם בת׳ (כא) ש) נ״י פ׳ הגוזל ומאכיל בשם הריטב״א בההוא הנאה דתפיס ליה אזוזי מס״ט (כב) ת) מרדכי בסוף האומנים בשם ר״מ מס״ז (כג) א) הגהות מרדכי פ׳ הכונס עס״י (כד) ב) ל׳ הרמב״ם פי״ג מהלכות מלוה ולוה ממשנה שבועות דף מ״ג ע״א (כה) ג) שם במשנה וכדמפרש לה שם ע״ב כדאמר רב אשי וכו׳ (כו) ד) כעין דאורייתא בנקיטת חפץ שבועה זו רמוזה במשנה (כז) ה) אף על פי ששנינו במשנה שהוא פטור חייב שבועת היסת מתקנת האמוראים (כח) ו) שם ושם במשנה וכתב ה״ה ולמדנו ממשנה זו שאם המשכון בעין ואינו שוה שיעור מעותיו שיכול המלוה לכופו לפרוע מעותיו וכו׳ וכ״כ המחבר בסוף הסימן (כט) ז) גם זה שם וכתב ה״ה שהוא פשוט ומבואר בהגוזל ומאכיל הלויתני ואיני יודע אם החזרתי לך וכו׳ (משנה שם דף קי״א ע״א) (ל) ח) טור סעיף ה׳ ופשוט וכ״כ בעל העיטור (לא) ט) שם והוא מתקנת הגאונים (לב) י) מאוקימת׳ דגמרא ב״מ דף ל״ה ע״א וכתב ה״ה שם שלא כתבו רבינו שפשוט הוא (לג) כ) גם זה שם ממשנה דשבועות שם (לד) ל) ל׳ הטור כאוקימת׳ דגמ׳ להא דתנן במשנה שם בשבועות פטור ב״מ דף ל״ה ע״א (לה) מ) שם וביאר הב״י טעמו משום דשבועה שלא היתה שוה יותר איתא לעולם [פירוש דאפילו במאמינו שהוא נאבד או שיש עדים] הוא עיקר ועליה כלל שאינה ברשותו ולעד״נ משום דשבועה שלא היתה שוה וכו׳ היא שבועה דאוריית׳ כדין מודה במקצת ולכן הוא עיקר אבל שאינו ברשותו היא שבועת המשנה (לו) נ) שם והם דברי ר״י ן׳ מוגא״ש וכתבו בה״ת בשער מ״ט (לז) ס) שם וכן כ׳ הרמב״ם שם ופשוט הוא דה״ל כמנה לי בידך והלה אומר איני יודע דפטור אבל מדין גלגול יש לו לישבע וכו׳ ה״ה (לח) ע) שם ושם וכ׳ ה״ה זו סברת הר״י ן׳ מיגש בפרק שבועות הדיינין וכתב הב״י והרא״ש בפרק שבועות הדיינין כ׳ דעת הרמב״ם ורבו וראיית הרמב״ן לדבריו וע׳ בהריב״ש סי׳ שפ״א וסי׳ שצ״ב. (לט) פ) טור וכ״כ בה״ת שער מ״ט בשם בעה״ט (מ) צ) שם ושם דברי בעה״ת (מא) ק) שם ופשוט הוא (מב) ר) שם סעיף י׳ כמימר׳ דרב הונא ב״מ דף ל״ד ע״ב כן כתב הרמב״ם ריש פ״ו מהלכות שאלה ופקדון (מג) ש) שם ושם וכתב ה״ה שם שאף על גב שהחילוק הזה לא נתבאר בגמר׳ מ״מ נראה נכון דכל זמן שהדבר מצוי למה יחשד הלה שעיניו נתן בה (מד) ת) שם כ״כ בה״ת בשער מ״ט ממשנה מי נשבע מי שהפקדון אצלו וכו׳ שבועות דף מ״ג ע״א וכדמפ׳ לה שם בגמרא והשתא ואמר רב אשי שם ע״ב. (מה) א) כן כתב כרי״ף והתוס׳ כתבו שם בשם ר״ת דנראה כפי׳ ר״ח דנראה כמו שבועה לבטלה וגבאי הוא לישבע היכא שהדבר מתברר אח״כ (מו) ב) הרשב״א בת׳ מסי״ד (מז) ג) טור וכ״כ בה״ת בשער מ״ט וכ״כ הרמב״ם שם פי״א מהלכות מלוה ולוה מעובד׳ דההוא גברא דחבל סכינא דאשכבת׳ וכו׳ ב״מ דף קי״ו ע״א מהירושלמי שם וכרבי יוחנן (מח) שם בשם הגאונים וכן כ׳ הרמב״ם שם וכתב ה״ה שכן הסכמת כל הגאונים ז״ל שכיון שאינו טוען בגוף המשכון שיהיה שלו והא דלא אמרינן שישבע היסת במגו שאם היה טוען לקוחה הוא בידי לא היה נשבע אלא היסת וכו׳ דלא אמרינן מגו לאפטורי משבועה וכמ״ש הרמב״ם שם ומ״ש הסמ״ע בשם הר״ן שאם בא הלוה להוצי׳ מיד המלוה אז אמרינן דהמלוה נאמן בכדי דמיו בשבוע׳ היסת נלע״ד פשוט דלא לדינא כתבו וכן משמע מלשונו שכתב ואפילו בתופס חפץ כתב הר״ן וכו׳ דסבר׳ זו ליכא לדעת כל הפוסקים ואומר אני עוד לפענ״ד שמ״ש בטור בשם הראב״ד שהמלוה אינו נשבע אלא היסת צ״ל הרב ר׳ אפרים כי לא השיג בזה על הרמב״ם שפי׳ שם בפי״ג אך שכתב שיש שיבוש וטעות בלשון הרמב״ם וכ״כ ה״ה שם וכמ״ש הרב ב״ח אבל נמצא דעה זו להרב ר׳ אפרים הביאו הר״ן והביאו ב״י בסוף סי׳ פ״ט שם וסיים שם בודאי שכך נראים הדברים אלא שאין לחלוק על דעת הראשונים (מט) ד) שם ושם (נ) ה) וכתב הב״י ונראה לי דנשבעים שלא פקדנו אבא וכו׳ כדין שבועת היורשין (נא) ו) טור כלומר כיון דקיי״לן דיכול לטעון עד כדי דמי המשכון וכל החלוקים מבוארים שם (נב) ז) ודוקא בדברים אלו יש תקנה שחייב להחזירו ועיין במ״ש בי״ד ס״ס של״ד דיש בזה חרס ר״ת ושאר רבנים) אבל התופס את חבירו במקום שחייב לו א״צ להחזיר במקום שיש לו מגו מרדכי בשם מוהר״ם סמ״ע בשם ד״מ וכן מוכח ת׳ הרא״ש הביאו הטור בסעיף ט״ו וכמ״ש הב״ח והמחבר בסעיף כ״ה (נג) ח) כתב הרא״ש כלל ק״ו פקיד שמסר דבר של ראובן אצל שמעון ועכבן שמעון בשביל ראובן דיכול ראובן לתבוע הפקיד והפקיד יתבע לשמעון סמ״ע בשם ד״מ (נד) ט) שם (נה) י) וכ״כ הרמב״ם בפ״ח מהלכות טוען מהא דמשני אמר לך רבא סכינא דאשכבתא (פי׳ של קצבים) הכי נמי כיון דמפגמא קפדי אינשי ב״מ דף קט״ז ע״א (נו) כ) ממ״ש הרי״ף שם דכל היכא דאישלי׳ או אגרי׳ באפי סהדי אף ע״ג דליתי׳ מדברים העשוים להשאיל ולהשכיר אי איכא סהדי דגביה הוא אם אמר חזרתי ולקחתי ממנו אינו נאמן והביא ראיה מפרק חזקת דף מ״ו ע״א (נז) ל) הם דברי הרא״ש שם (נח) מ) כהא דשלח רב הונא בר אבין דברים העשוין להשאיל וכו׳ שם וכ״כ הרמב״ם שם (נט) נ) כתב ה״ה זה פשוט דכולא סוגיא שם אינה אלא ברא׳ וכ״כ הרמב״ן וכן מוכיח פ׳ חזקת הבתים (דף צו ע״ב) (ס) ס) ע׳ בסעיף כ״ג ובמ״ש שם ראובן שטען על שמעון יש לי בידך ספרים ושמעון משיב נכנסתי ערב בעדך וכשתבע המלוה מסרתי בידו הספרים שימשכנם להתפרע מהם ופסק אפי׳ אם תדינו אותם כדברים העשוים להשאיל ולהשכיר עכשיו אינן תחת יד שמעון וממי שהן בידו עכשיו אין לו יכולת להוציאם עד שיפרע לו כל מה שהלוה לשמעון עליהם משום תקנת השוק הרשב״א בתשובה (ב״י מס״ח) (סא) ע) פי׳ שנתחייב לו מצד אחר ולא שהלוהו עליו ומבואר בסוף בהגה (סב) פ) אדסמיך ליה קאי ור״ל שאין שמעון טוען שידוע הוא לו שלקוח הוא ביד ראובן אלא שנתן לו ראובן למשכון והלוהו עליו (סג) צ) ל׳ הטור סי׳ ד׳ (סד) ק) שם בסי״ח ומפר׳ שם כגון היורות הגדולות של נחשת שמבשלין בהן בבתי משתאות וכלי נחשת הטוחי׳ בזהב ששוכרין אותם לכלה להתקשט בהן שעשיי׳ אלו הכלים וכו׳ אינן אלא להשאילן לאחרים כדי ליהנות בהן וכן אם היה לאדם משאר כלים ויש לו עדים שהוא משכירו תמיד ומשאילו וכו׳ (סה) ר) שם בס״פ המקבל (סו) ש) שם בב״מ בתוס׳ (סז) ת) וכן כתב הרא״ש והר״ן שם בשם ר״ת וכ״כ הרי״ף בתשובה (סח) א) טור סט״ו בשם בה״ת בשער מ״ט והביא ראיה מהירושלמי ולזה הסכים הב״י וכתב שא״א לו׳ שיטול הכלי שהרי אלו היה אומר לקוח הוא בידי היה נוטלו בע״כ של שני גם עתה יקחנו וכו׳ כדעת הי״א שהביא בה״ת והסכים הטור דזה אינו כיון דלפי דבריו דהשתא אינו יכול ליטלו בע״כ של בעל החפץ האיך נזכה אותו ביותר ממה שהוא טוען במגו דאי בעי אמר לקוח הוא בידי ולפעד״נ עוד טעם אחר שהמוחזק אומר לדידי שוה ולכך הלויתי עליו הרבה (סט) ב) וכ״כ בה״ת בשם הרמב״ם והראב״ד ומבואר במ״ש לעיל (ע) ג) ל׳ הטור ממשנה חזקת עבדים ב״ב דף צ״ח ע״א וממימרא דריש לקיש וכדמפ׳ רבא שם דף ל״ו ע״א (עא) ד) שם בשם בעל העיטור (עב) ה) הרמב״ן בת׳ סי׳ פ״ד מסט״ו (עג) פי׳ על העשרה דינרים שכפר ראובן ואם אין לשמעון ראיה ישבע ראובן היסת וכו׳ (עד) ו) ומפרש שם משום דבשע׳ שטען עליו בב״ד שיש לו עליו כ׳ דינרים מיד נאמן במגו דאי בעי אמר החזרתיו וכיון שכן אע״פ שהוציאו לבסוף וראינוהו תחת ידו לא הפסיד נאמנותו הראשון (עה) ז) הרמב״ן בת׳ סי׳ פ״ה מסכ״ב (עו) ח) טור סי׳ פ״ו בשם ת׳ הרא״ש (עז) ט) נ״י סוף מציעא מסל״ט וכתב הרמ״א בסי׳ ע״ג סעיף י״ז בהג״ה (עח) י) טור סעיף כ׳ והם דברי בה״ת בשער מ״ט (עט) כ) דלא חייבה התורה לישבע אלא כשטוען שנגנב או שנאבד או מיתה או שבורה דומיא דמית׳ דכלת׳ לגמרי מה שאין כן בכהאי גוונא שהוא עדיין בעין אלא שנפחת׳ ועדיין שם הבעלים עליו כל׳ אחרון שכתב הסמ״ע (פ) ל) אף על גב דהמלוה מודה ללוה מקצת טענתו אינו נשבע אלא היס׳ כיון דהמשכון עדיין שוה יותר מכדי הודאתו וה״ל כהילך ובמשכון כזה כ״ע מודים דהוי הילך (פא) מ) הם דברי בעה״ט כתבם בה״ת בשער הנזכר וראיתי בספר התרומות שנדפסו מחדש עם פי׳ גדולי תרומה ויש שם דילוג וחסרון בדין זה (פב) נ) שהרי השבועה אינה באה אלא לפטור כיון שהלוה מודה לו בעיקר ההלואה. (פג) ס) שם בשם בעה״ת וכתבו בעה״ת שם בשער מ״ט (פד) ע) ואף על פי שאחד מהם יבא לידי שבועת שוא הא קי״ל כתנא קמא דבן ננס דאמר שניהם נשבעים ונוטלים מבעה״ב שם בבעה״ת (פה) פ) כן הוא בטור ושם בבעה״ת בשער הנזכר חלק ב׳ (פו) צ) שם סעיף כ״ג בשם הר״י ברצלוני וכ״כ בעה״ת שם בשם י״א (פז) ק) שם כ״כ בה״ת בשער הנזכר חלק ג׳ וכ״כ בת׳ הגאונים (פח) ר) כ״כ בעה״ת שם בשם ה״ר יעקב מהא דאמרינן לימא ליה לאמיה זיל שלים (ב״מ דף מ״ב ע״ב) היינו משום שהיא חייבת לבניה שמסרה לה תדע דאם לא כן כל הפקדונות שיפקיד אדם לחבירו ימכרם לאשתו ותאכלם אשתו וחדי והא נמי דכוותא היא שאם אין ללוי לשלם ישלם שמעון תחתיו שמסרם לו (פט) ש) בשם ת׳ אביו הרא״ש (צ) המחבר כתב ל׳ ת׳ הרא״ש שכ״כ אמעשה שהיה כן והשיב דאפי׳ אם היה הבן גדול מחשב פשיעה סמ״ע (צא) ת) וכ״כ הב״י בסי׳ ש״מ בשם הרשב״א וכן כתב הרמ״א שם בסעיף א׳ בהג״ה וכ׳ הב״ח דה״ה בחזרת הפקדון נמי דעת בעלים בעי׳ ומ״ש המרדכי בפ׳ המפקיד והביאו הרמ״א בסי׳ רצ״א סעיף כ״א דאם החזיר הנפקד הפקדון לאשת המפקיד דפטור התם מיירי באשה בת דעת הנושאת ונותנת בתוך הבית וכמ״ש המרדכי שם בפי׳ וסיים שם דהא לאשתו מהימן טפי וכל אשר יש לו נתן בידה והרמ״א כתב שם בקצרה והיה לו לפר׳ ואפשר שסמך על מה שכתב בס״ס ק״כ דאם פרע לאשת המלוה אם היא בת דעת נפטר הלוה בכך וכו׳ ור״ל בבת דעת שהיא נושאת ונותנ׳ בתוך הבית כמפור׳ שם בת׳ הרשב״א סי׳ אלף צ״י וילמוד הסתום מן המפור׳ (צב) א) גם זה שם ושם בשם ת׳ אביו סוף כלל צ׳ (צג) ב) גם זה שם בשם ת׳ הנ״ל כלל צג סי׳ ב׳ (צד) ג) ומפרש שם דהו״ל בגוזל ומאכיל לאחר רצה מזה גובה רצה מזה גובה (ב״ק קי״א ע״ב) (צה) ד) שם סעיף כ״ח כ״כ בה״ת בשער מ״ט בשם ה״ר יצחק (צו) פי׳ שטוען שמא נאנס ומפ׳ שם כיון שהגיע ליד המוריש משכון כנגד הלואתו וספק נאבד באונס או בפשיעה לפיכך השטר בטל (צז) ה) שם ושם בבעה״ת בשם הר״י יצחק ז״ל ובת׳ הגאונים היא בשם ת׳ רב אלפס וכתב עוד שם וכר׳ ירוחם נכ״ו ח״ג שהלוה היה טוען שישבעו הקרובים שצוה המת שהיו בידו מאה ופסק ה״ר יצחק שאין עליהם שבועה ולא חרם סתם שהאפוטרופוס של יתומים חובה עליו לטעון כל טענה שיוכל לטעון כדאמרי׳ מאן דאוקים אפוטרופס לוקים כי האי וכו׳ כתובות דף ק״ח ע״ב וע׳ בסי׳ קנו סעיף ו׳ איזה שבועה צריך לישבע האפטרופוס (צח) (ואע״ג דבקטן שהגדיל א״צ לישבע שלא פקדנו אבא דלאו בר צוואה הוא כדלקמן סי׳ צ״ח ס״ס ה׳ הכא מיירי בקטנים פקחים דבני צוואה נינהו ש״ך בשם ב״ח) (צט) ו) מימרא דרבא ב״ק דף מ״ט ע״ב כתבו הרי״ף פ׳ חזקת והרמב״ם בפ״ב מה׳ זכיה (ק) ז) שם ממימרא דרבה הנז׳ (קא) ח) שם בשם מהר״ם מרוטנבורג וכ״כ הרא״ש שם בפסקיו בשמו מרדכי פ׳ חזקת בשם רא״ם: (מז׳ אומות) (קב) ט) ואם בא לו׳ משום קדושת השם אחזירנו לעכו״ם יקדש השם בשלו לא בשל אחרים אם נחלט המשכון לחלוטין ביד העכו״ם כגון שעלה הקרן והריבית יותר משויו זכה בו המוצאו שם בתשו׳ (קג) י) ר׳ ירוחם נתיב נ׳ ח״ב כ״כ הבית יוסף ואני בענ״ד חפשתי שם כדי לעמוד על טעמו ולא מצאתיו שם (קד) כ) שם במימרא דרבה (קה) ל) טור סעי׳ ל״ב וכן פירשו התו׳ שם בשם ר״י מהא דמסיק והלכתא דליתי׳ בחצר (קו) מ) שם בשם ת׳ אביו הרא״ש כלל פ״ט סי׳ ל״ד (קז) נ) וביאר שם משום דאין מגו אלא במה שבידו לטעון חבל מה שביד אחר לטעון אין כאן מגו כי שמא חבירו לא היה רוצה לשקר ולומר להד״ם או החזרתיו לו וע׳ בתה״ד סי׳ של״ה בדין לוי שנתן פקדון לראובן ולשמעון ונשתבע לוי את פקדונו מהם השיב ראובן כו״כ הוצאתי ע״פ כתבך וכן שמעון טען כן שהוציא ע״פ כתבו בפני עצמו ולוי מכחישם בסך ההוצא׳ ע״ש (קח) ס) מרדכי פ׳ חזקת מסל״ב (קט) וכתב הסמ״ע דה״ה אם משכנו אצל ישראל חבירו בריבית בלא צווי העכו״ם ומת העכו״ם ואין לו יורשים היודעים מזה המשכון זכה ישראל השני בכל המשכון דכיון דנסתלק ממנו כח העכו״ם נסתלק ג״כ מהבא מכחו (קי) ע) שם במרדכי (קיא) פ) בעה״ת בשער מ״ט ח״ו ד״ג מסל״ו (קיב) צ) וביאר שם דקרקע בחזקת בעלים עומדת (קיג) ק) כדעת בעה״ת וכ׳ דה״ל כההיא דרב יהודה פ׳ המקבל דף ק״י ע״א דאמר מלוה נאמן במגו דאי בעי אמר לקוחין הן בידי (קיד) שם בעה״ת לא כ׳ מפירי דארעא ונלע״ד דלפי נוסחאות המחבר היה המעשה במשכנתא דסורא במשלם שנין אילן תיפוק ארעא דא בלא כסף כמבואר בי״ד סי׳ קע״ב והיו מחולקים בזמן שני המשכנתא (קטו) ר) טור סל״ד בשם ת׳ אביו הרא״ש כלל צ׳ סי׳ ג׳ (קטז) ש) וביאר שם משום דאז הוי כשאר פקדון שאין הנפקד חייב לנערו כיון שברשות המפקיד לבא וליקח אותו ולנערו ואין לו בו משום שכר דהא קי״ל כרב יוסף כמ״ש לעיל סעיף א׳ (קיז) ת) מרדכי פרק השואל ת׳ ר״מ (קיח) א) נתבאר במש״ל בסעיף י״א (קיט) ב) דיני משכון במהרי״ק שורש קצ״ד ובת׳ הרא״ש כלל ק״ו כולו וכ׳ כ״ז סי׳ א׳ ב׳ ג׳ וכ׳ צ׳ סי׳ א׳ וב׳ ובהריב״ש סי׳ שצ״ג דיני משכנתא דקרקע בת׳ הרא״ש צ״א סי׳ א׳ וסי׳ ו׳ ובטור זה סי׳ קיז וביו״ד סי׳ קע״ב תשלום דיני משכון בסי׳ שאחר זה ובסי׳ קל״גרשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

E/ע

הערותNotes

הערות

Shulchan Arukh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון